מרה שחורה

לכל משבר נפשי יש כתובת פיזית בגוף. ברגע שאדם חווה טראומה שלא עובדה כראוי, תופיע חסימה אנרגטית באיבר מסוים, ובעקבותיה תגיע המחלה.
והפעם: איך הצטברות של כעס ומרירות עלולה לפגוע בכיס המרה

כיס המרה, כפי שהרפואה המערבית רואה אותו, מופקד על אחסון נוזל המרה המופרש מהכבד ועל הפרשתו לתריסריון בזמן הארוחה. תפקידו לסייע בתהליך עיכול השומנים והחלבונים, בכך שהוא הופך את עיסת האוכל לתחליב, ובאמצעות אנזימי העיכול הופך התחליב לחלקיקים הניתנים לספיגה.

מכאן תפקידו הפיזיולוגי של כיס המרה הוא לאגור מיץ מרה ולשחררו במקרה הצורך, כדי לסייע בעיכול מלא של המזון.

כיס מרה הוא איבר שנמצא בקשר הדוק עם הכבד, הן מבחינה אנטומית והן מבחינה פיזיולוגית ופסיכולוגית.

כמו יתר האיברים, כיס המרה קשור גם הוא בקו אנרגטי הקרוי מרידיאן, המחובר לכבד בקשר משלים יין-יאנג. גם הוא שייך לאיברי הקוטב הדרומי הראשי, בעל קוטביות חיובית, והאנרגיה זורמת בו כלפי מעלה.

מרידיאן כיס המרה מתחיל בזווית העין החיצונית, סמוך לאוזן. משם הוא ממשיך לרוחב הרקה, מאחורי האוזניים, יורד לאורך העורף ועובר בין עצם הבריח לעצם השכם. מכאן הוא ממשיך לאורך צידו של בית החזה ועד לחלק החיצוני של הרגליים. הוא מסתיים בזווית החיצונית של ציפורן הזרת.

ברמה האנרגטית, מרידיאן כיס המרה מווסת את חלוקת חומרי ההזנה בגוף, אך גם מאזן את כמות האנזימים המעכלים בגוף (כולל אלה המצויים ברוק, במיצי התריסריון והמעיים). ניתן להשוות מיצים מעכלים אלה לאש הדרושה לשריפת המזון ברמה הגופנית, וליכולת להחליט ולהגיב ברמה המנטלית.

הכבד אחראי על יכולת התכנון

הרפואה הסינית המסורתית נוהגת לקשור את הכבד ליכולת התכנון, ואילו את המרה ליכולת הביצוע של האדם. רק כאשר שני האיברים הללו בריאים באופן סימטרי, נולדים האומץ ויכולת העשייה. על פי המסורת הסינית, אם האנרגיה של כיס המרה נעה בחופשיות, הרי שהיא גורמת ליצירת גישה חיובית לחיים ויוצקת אומץ לב.

ברמה הנפשית כיס המרה נפגע כשאין ביכולתו לקיים את תפקודו האנרגטי והפיזיולוגי - כמוציא לפועל של כל מה שהכבד מתכנן. נוזל המרה נחשב לנוזל טהור. לכן כאשר מייחסים לאדם מעשה כלשהו על לא עוול בכפו - עלול כיס המרה להיפגע. למשל אדם שממלא אחר הוראות הבוס שלו ולמרות זאת ננזף על מעשיו. אם אותו אדם לא ייתן ביטוי לתסכול - יצטבר אצלו עודף אנרגיה בכיס המרה, דבר שיגרום לכעסים, לאי שקט נפשי ולהתפרצויות, מה שיגרום בסופו של דבר לחוסר אנרגיה בכיס המרה, שיופיע בצורת חרדות ופחדים.

כאשר מרידיאן כיס המרה נחסם, יתקשה האדם לקבל החלטות או להגיב למצבים קריטיים, מה שיגרום אצלו לתסכול, דאגות ופחדים. מאידך, כאשר התגובה למצב נתון מוגזמת וחסרת פרופורציה - תתמעט האנרגיה במרידיאן.

ברמה ההתנהגותית ניתן לומר שאדם מתנהג על פי מצב האנרגיה במרידיאן כיס המרה שלו - כאשר המרידיאן חסום הוא יהיה טרוד בפרטים קטנים, יהיה עצבני ומתוח ויגיב באימפולסיביות. כאשר המרידיאן חסר אנרגיה, הוא יתקשה בקבלת החלטות, יאבד את כוח הרצון שלו, יחוש עייפות וחוסר מוטיבציה. ואילו כאשר יש עודף אנרגיה במרידיאן, תהיה הפרשה עודפת של מיץ מרה שתתבטא בסימפטומים הבאים: שלשול, כאבים לאורך המרידיאן, התכווצות במרה (עם או בלי אבנים), כיווצים בתריסריון (שעלולים להתפתח לסרטן), התנפחות כיס המרה, עודף חומציות, סחרחורות בעיקר בבוקר, הפרשה מוגלתית בעיניים וקשיי ראייה, שיגרמו לכאבי ראש. העור יקבל גוון צהבהב, תיתכן הופעת הרפס מסוג "זוסטר", כאבים במותניים ובצד ימין של הרגל, כאבי פרקים ושיעול ליחתי.

עודף מתח בכיס המרה יגרום להתכווצותו והתעבותו ולהופעת פוליפים. אובדן האנרגיה מתבטא בעייפות בעיניים, בעיקר לאחר מאמץ. מחסור במיץ מרה ומיצי עיכול גורם לקשיי עיכול, לעצירות, לצואה שצבעה בהיר, לנטייה לאנמיה, להצטברות שומן בגוף גם לאחר שמצמצמים את צריכת השומן, להתנפחות וכאבים כרוניים באזור כיס המרה ולנטייה לניוון נתיבי המרה והתפתחות סרטן בהם.

יש לחדש את הזרימה האנרגטית אפילו אם כיס המרה הוצא

האשה בת ה-47 שהגיעה לטיפול סבלה ממשקל יתר, כאבים בבטן ימין עליונה, בחילות, כאבים במותן הימנית, התכווצויות תכופות וכאבים בחלק החיצוני של הרגל והירך הימני. לאחר בירור רפואי נמצאו אבנים בכיס מרה ודפנות כיס מרה מעובים. לאור כאבים חוזרים ונשנים הוחלט לבצע הוצאת כיס מרה בשיטה לפרוסקופית. לרוע המזל הניתוח הסתבך והוחלט לבצע ניתוח פתוח, שעבר ללא סיבוכים.

לאחר הניתוח המשיכה האישה להתלונן על תופעות דומות, כולל כאבים באזור כיס המרה. בדיקות חוזרות שנעשו לא העלו דבר, לכן הוחלט על המשך טיפול תרופתי סימפטומטי במשככי כאבים.

במהלך שטיפה אנרגטית נמצא שהבעיה שלה החלה כשהיתה בכיתה ה'. חברה לספסל דיברה כל הזמן באמצע השיעור והפריעה לה ולמהלך השיעור. באחת הפעמים היא התפתתה להגיב. המורה פנתה אליה וביקשה ממנה לצאת מהכיתה. היא ניסתה להסביר את עצמה, אך המורה התעקשה להוציא אותה מהכיתה ולשלוח אותה למנהל בית הספר. המנהל החליט לשלוח אותה הביתה ולחזור רק בלוויית ההורים. הוריה כעסו עליה מאוד והיא הרגישה שנעשה לה עוול גדול, שהתחזק נוכח תחושת חוסר האונים כי אף אחד לא האמין לה.

כתוצאה מהטראומה הזו התכווץ כיס המרה, ואט אט במהלך השנים אזלו רזרבות האנרגיה ורמת החיוניות בנוזל המרה ירדה. כתוצאה מכך הופר האיזון הטבעי ששומר על נוזל המרה בצורה נוזלית, והחלו להופיע אבנים.

במקרה מעין זה צריך להעלות מחדש את ההיבט הרגשי הקשור במשבר, לנתח אותו ולאפשר למטופל לעבד ולקבל את מה שהתרחש לפני שנים רבות, במטרה לחדש את הזרימה האנרגטית הקשורה בכיס מרה, אפילו אם כיס המרה הוצא בניתוח.

רוגז שהופך לכעס

ברוב המקרים כעס על אדם יקר או בן משפחה קרוב ישפיע על אנרגיות בית החזה. אם הכעס גורם לנתק רגשי כתוצאה מהתפתחות שנאה עזה, תעבור השפעת הכעס לכיס המרה.

כך גם ביחסים בין בני זוג. בידוע, מתחים בין בני זוג נוצרים באופן טבעי. רוגז הוא תגובה טבעית, שמטרתה לשחרר את המתח הנוצר בעקבות עצירת תהליך האהבה. אם נאפשר לתגובת הרוגז לבוא לביטוי באופן מלא, המתח שהצטבר בשרירים ישתחרר ותהליך האהבה יתחדש.

כשתגובת הרוגז של האישה למשל, נתקלת באטימות ועקשנות מצד הגבר - הרוגז יהפוך לכעס, שאין מאחוריו מטרה לחדש קשר אהבה, אלא יהיה מלא בשנאה וניכור, חוסר סבלנות ואפילו דחייה. סוג זה של רגש ישפיע על כיס המרה. אם הכעס יופנם, הוא יגרום להתכווצות כיס המרה, דפנותיו יתעבו, וכתוצאה מכך יקטן נפח אגירת נוזל המרה שמשמש לצורכי עיכול, ומכאן הדרך להפרעה בעיכול מאכלים שומניים קצרה.

במידה שכעס זה יופיע באופן מוגזם, האנרגיות הדרושות לכך ייצאו מכיס המרה. כתוצאה מכך תרד רמת החיוניות ותגרום להופעת אבנים בכיס המרה ולחשיפתו אותו לזיהומים.

לסיכום, כעס, מרירות או מרה שחורה קשורים באופן הדוק זה עם זה ומשפיעים על כיס המרה. רגש זה נובע מתחושת עוול וחוסר צדק שגורמת לחסימות ולנתק בתהליך האהבה.

הכל מתחיל בטחול

לכל משבר נפשי יש כתובת פיזית בגוף. ברגע שאדם חווה טראומה שלא עובדה כראוי, תופיע חסימה אנרגטית באיבר מסוים, ובעקבותיה תגיע המחלה. והפעם: איך חוסר יכולת להשלים עם אסון שקרה לנו פוגע בטחול 

אם בעבר כל פגיעה בטחול הצדיקה את כריתתו, מתוך מחשבה שניתן לחיות חיים רגילים בלעדיו, כיום מתברר שאנשים שחיים ללא טחול חשופים יותר לזיהומים קשים, בהשוואה לאוכלוסייה הכללית.

הטחול, שהוא חלק בלתי נפרד מהמערכת החיסונית, ונחשב לאיבר הגדול ביותר בגוף שהוא בעל יכולת לכידות וניקוי מחזור הדם מתאים וממיקרובים מזיקים, חשוב אף יותר כשמדובר בילדים, עקב נחיצותו למערכת החיסון שלהם.

ולראיה - הרפואה של היום עושה מאמצים רבים כדי לשמר את הטחול של ילדים לאחר טראומה, ובאותם מקרים שאין מנוס מכריתת הטחול, משתדלים להשתיל חלקים מהטחול בחלל הבטן, בתקווה שחלק מהשתלים ימשיכו לחיות ולתפקד. 

בנוסף לחשיבותו למערכת החיסונית, הטחול קשור באופן ישיר במערכת העיכול, ומיקומו האנטומי - בצמוד לקיבה וללבלב - כמובן איננו מקרי, אף על פי שהרפואה המערבית אינה ערה לאספקט זה.

לטחול תפקיד חשוב וראשי בתהליך הפרדת האנרגיה החיונית מהמזון, שחרורה והטמעתה במחזור הדם והזרמת חיים וחיוניות לכל מערכות הגוף האחרות. הרפואה הסינית, למשל, משווה את הטחול לאדמה שמזינה את כולם ומעניקה חיים לכל. לפי תפיסה זו, הטחול אחראי לטרנספורמציה ולניתוב האנרגיה בגוף. המזון, שמגיע לקיבה, חייב לעבור טרנספורמציה על מנת שהגוף יוכל לנצל את תכונותיו האנרגטיות והכימיות. 

טרנספורמציה זו, פיזור המזון שעוכל והאנרגיה המופקת ממנו בגוף, מבוצעים כאמור על ידי הטחול.

מכאן שהטחול אחראי לשתי פונקציות חשובות: הראשונה - שחרור והפקת האנרגיה מהמזון, השנייה - הפרדת האנרגיות היעילות לגוף והטמעתן בזרם הדם, שמטהר אותן ומנתב אותן בכל הגוף.

לתהליך שחרור האנרגיה מהמזון דרושה קיבה תקינה ואנזימים בכמות ובריכוז נכון. הטחול, שמספק את האנרגיה הדרושה לכך, אחראי לקיבה ולמיצי העיכול. את האנרגיה הזו ניתן להשוות לאש בישול. שתיית מים או משקאות קלים בזמן הארוחה מכבה את אש העיכול ומפריעה לתהליך העיכול להתבצע במלואו, ובעיקר מונעת את תהליך שחרור אנרגיית החיים מהמזון והטמעתה בזרם הדם. כשאנחנו שותים בזמן הארוחה, אנחנו למעשה סופגים חומרי מזון ללא החיוניות שלהם. אלה אינם מוטמעים בגוף, אלא מצטברים בתאים, והדרך מכאן להשמנת יתר קצרה.

  

צבעו של הטחול משתקף בשפתיים 

אך בזה תפקודו של הטחול אינו תם. בנוסף לתרומתו למערכת החיסונית ולתפקידו בהפרשת אנזימים למיצי הקיבה, מווסת הטחול את פעילות הלבלב, כיס המרה, המעי הדק ובלוטות הרוק בפה. לפי הרפואה הסינית, הטחול מחובר לקו אנרגטי (מרידיאן), שמתחיל בבוהן הרגל, עולה דרך החלק הפנימי של הרגל, חוצה את קו אמצע הגוף שמעל הערווה, מעל ומצד הטבור, חולף בצד החיצוני של בית החזה ומגיע עד לחלקו העליון. כאן הוא נכנס פנימה עובר במרכז הגרון ומסתיים בתחתית הלשון.

בהתאם לחיבור האנרגטי שפורט לעיל, הטחול מספק אנרגיה למערכת בלוטות הרבייה של נשים - כמו השחלות ובלוטות החלב - וכן לשרירים ולבשר. "הטחול שולט בבשר וצבעו משתקף בשפתיים", נכתב בכתבים הסיניים הקלאסיים ולא בכדי: ירידה ברמת החיוניות בטחול גורמת לתקלה בתפעול מיצי המזון. המזון אינו עובר טרנספורמציה לצורתו המזינה, ולכן הגפיים והשרירים אינם מקבלים את אספקת המזון הנחוצה. במצב כזה הפה והשפתיים הופכים יבשים, לבנים וחסרי חיוניות.

המטוס נעלם 

הבנת תפקידו של הטחול לא תהיה מלאה אם לא נביא בחשבון את האספקט הנפשי, ונבין שהטחול מושפע ממשברים נפשיים שלא הוטמעו כיאות.

ממש כפי שקרה לאשה בת 33, נשואה ואם לשלושה, שחשה מאושרת מאוד בחוג משפחתה, והגיעה לטיפול עקב כאב מציק בחלק הפנימי של רגלה הימנית. היא נבדקה על ידי כירורג, ולאחר ביצוע בדיקת אקו-דופלר אובחנו דליות פנימיות. הרופא הציע ניתוח ואילו היא התקשתה לקבל קביעה זו, במיוחד משום שלא הייתה עדות חיצונית לדליות.

בבדיקה ראשונית שערכתי לה, היה ברור שהכאבים טיפסו לאורך הקו האנרגטי של הטחול. ההתרחבות בווריד הפנימי נגרמה כתוצאה מירידה ברמת החיוניות בטחול, כשהביטוי היחידי שלה בשלב זה היה כאב לאורך המרידיאן, שהצביע על משבר נפשי שלא הוטמע.

כל שנשאר לי הוא לעזור לה לאתר את המשבר הספציפי ולעבד אותו יחד איתה. בעזרת טכניקת לחישת האנרגיה (עפעוף בעיניים) התברר שהמשבר אירע בשנת 1990. לאחר שיחה קצרה התפרצה המטופלת בבכי וסיפרה את כל הסיפור: בשנה זו היא הייתה נשואה לטייס ושניהם חיו בארצות הברית. בסופי שבוע נהגו לטוס במטוס הפרטי שלהם בלוויית חברים ללאס וגאס למשחקי הימורים. באחת מטיסות אלה נכנסו כולם לחרדה בעקבות הצטברות קרח וקיפאון על אחד מכנפי המטוס, אך בעלה התגבר על התקלה והם נחתו בשלום.

כשלושה שבועות לאחר האירוע רצו הבעל והחברים לחזור על הטיסה, אך היא חששה והם נסעו בלעדיה. המטוס על כל נוסעיו נעלם מבלי להשאיר עקבות. כל המאמצים למצוא אותו עלו בתוהו. היא הניחה שהתקלה ההיא חזרה על עצמה, עיכלה את האירוע, אך לא היתה מסוגלת להטמיע אותו וסירבה לקבל את העובדה שבעלה נהרג בתאונת מטוס. חוסר היכולת להטמיע את האסון בא לידי ביטוי גם בחלומות, בהם הופיע בעלה כשעודנו בחיים.

כתוצאה מכך, הטחול, שהוא האיבר האחראי על ההטמעה בגוף, נפגע. בכי מתמשך החליש אותו ואת האזורים שניזונו מהאנרגיה שלו, הוורידים איבדו את גמישותם והתרחבו.

עיבוד ההיבט הרגשי, לחיצות מקומיות לאורך המרידיאן ושטיפה אנרגטית פתרו את בעייתה הרגשית והכאבים ברגלה נעלמו מיד. המלצתי בפניה לבצע תרגיל פשוט, שמטרתו לשמור על מרידיאן הטחול והקיבה פתוח, כדי לספק אנרגיה לטחול ולהחזיר את הטונוס לכלי הדם הוורידיים. תרגיל זה לא דורש יותר מדקה וחצי, שלוש פעמים ביום, והוא מונע הישנות הכאבים: עומדים ישר, תופסים מאחור את כף הרגל הכואבת בעזרת היד התואמת ומותחים את כף הרגל בכיוון הישבן, כך שהחלק הקדמי של הירך והשוק נמתחים. בצורה זו הקווים האנרגטיים השייכים לקיבה ולטחול נמתחים, וזרימת האנרגיה דרכם מתחדשת. יש לנשום תוך כדי התרגיל.

שתו רק יין 

צריך להבחין בין המשבר הנפשי, שגורם להפרעה אנרגטית בטחול, ובין ההיבט הנפשי שנוצר בעקבות הפרעה בתפקוד הטחול. אדם שסובל מהפרעה בתפקוד הטחול יחוש תחושת יובש, צמא וטעם מר בפה. 

המחסור במיצי העיכול יגרום לו לאנמיה. פניו יהיו כהים מהרגיל, הוא יסבול מקור בחלק הקדמי של רגליו, עור ידיו ורגליו יהיה קשה וסדוק. כאבים באזור הטבור וגזים במעיים עלולים להופיע, וגופו העגלגל יכיל עודפי שומן.

ברמה המנטלית, נוטה אדם כזה לדאוג בגלל דברים פעוטים, ולמעשה כל דבר ידאיג אותו בצורה אובססיבית. 

הוא נעשה חסר מנוחה, חרד, לא מסוגל לבטא את רגשותיו ומפנים את תחושותיו. הוא גם נוטה להתערב בענייניהם של אחרים, כמעט אינו מתעמל, נוטה לשכוח דברים, לא מסיים את דבריו וחש צורך לאכול כל הזמן. הוא אוכל כמויות גדולות מכפי שהוא צריך, לועס כל הזמן (מעדיף מזונות מתוקים ועשירים בנוזלים, כאלה שנספחים בגוף בקלות). הוא גם יהיה ישנוני ומנומנם לעתים קרובות.

לסיכום, בנוסף לנחיצותו של הטחול למערכת החיסונית, הוא חשוב מאוד בתהליך הטרנספורמציה והטמעת האנרגיה המשוחררת מהמזון. שתיית נוזלים (כולל מים) בזמן ארוחות תשבש תהליך זה ותגרום לירידה ברמת החיוניות ברקמות (למעט שתיית מעט יין בזמן הארוחה, שמזרז את תהליך העיכול).

מבחינה נפשית, חוסר היכולת לקבל את האירועים בחיינו יפגע בתפקוד הטחול. איתור מרידיאן הטחול יעזור לנו לאבחן חוסר איזון בטחול, והטיפול בו מומלץ כדי למנוע הופעת מחלה בלתי הפיכה.

בטן מלאה

המעי הגס נחשב לתחנה האחרונה במערכת העיכול, שבה נספגים המים של שאריות המזון, והתוכן הופך מנוזלי למוצק. מאחורי תפקוד תקין של המעי הגס, עומדים תהליכים פיזיולוגיים שונים וביניהם ספיגת נוזלים ומלחים, התכווצות והרפיה קצבית שמערבבת את התוכן ומעבירה את הצואה לרקטום (חלחולת).

תנועתיות המעי הגס חשובה לתהליך ספיגת הנוזלים ולתנועת התוכן הצואתי. שינוי בתפקודו התקין כתוצאה ממחלות, מתח נפשי, טיב האוכל ונטילת תרופות עלול לגרום לשינוי משמעותי בתנועתיות המעי, שמתבטאת בעצירות או שלשולים.

כך למשל תסמונת המעי הרגיז, תופעה שכיחה אצל אנשים הסובלים ממתח נפשי, מתאפיינת בהפרעה זמנית או כרונית בתפקוד המעי הגס שמופיע בצורת עצירות, שלשולים וכאבי בטן כתוצאה מהתכווצויות יתר במעי.

גם סרטן המעי הגס שכיח מאוד בעולם המערבי, ולרפואה המערבית אין תשובות חותכות לסיבת הופעתו, אם כי היא מונה את גורמי הסיכון: פוליפים במעי ובחלחולת, גידול סרטני במקום אחר בגוף, סיפור משפחתי של גידול במעי הגס, דלקת כרונית, הפרעה בתפקוד מערכת החיסון בגוף וגם גורמי תזונה מסוימים המגבירים את שכיחות הגידול הסרטני במעיים (אכילת כמויות עודפות של בשר ותפריט עתיר שומנים ודל סיבים).

עבודת טיהור

לפי הרפואה הסינית מופקד המעי הגס על טרנספורמציה והרחקה של שאריות ופסולת המזון ובנוסף משלים בפעילותו את תפקיד הריאות (טיהור הדם מהפחמן הדו חמצני ומהאנרגיה הלא רצויה, דרך הנשימה).

קוטביותו של המעי הגס חיובית, ונתיב המרידיאן שלו מתחיל בציפורן האצבע המורה, חולף לכל אורך החלק האחורי של הזרוע עד לכתף, נוגע בגבול העליון של השכמה, יורד לעמוד השדרה ומסתיים בצד הצוואר ובחניכיים. מהלך המרידיאן מסביר את סיבת הופעת ההתכווצויות והכאבים בשרירים ובעצמות בשילוב עם מחלות או הפרעות בתפקוד המעי הגס.

ברמה הרגשית: הפחד מביקורת נחשב כסיבה העיקרית לעלייה ברמת המתח במעי הגס ומתבטא בשמירת הרגשות בבטן. באופן סמלי, הפחד מביקורת על הבעת רגשות, דומה לפחד משחרור הגזים מהמעי הגס בנוכחות אחרים.

בשני המצבים פחד זה גורם להופעת מתח במעי הגס.

עודף מתח הקשור ב"פחד ביקורת" בשילוב עם פחד מאפשרות לפגיעה גופנית, גורם לעליה ברמת המתח בחלל הבטן ובאופן מיוחד במעי הגס, שיכול לבוא לידי ביטוי בהופעת כיבים ברירית המעי ודלקת כרונית במעי. במקרים קלים יותר מופיעים שלשולים.

ביקורת יתר על אחרים (השמצת הסובבים למשל) תגרום לאובדן אנרגטי מהמעי הגס, וכתוצאה מכך לאובדן הטונוס במעי, שמתבטא בצורת עצירות, ובמקרים קיצוניים בצורת גידול סרטני.

חסימה במרידיאן זה מתרחשת בבירור כאשר הצ'אקרה השלישית (מקלעת השמש) נחסמת בגלל פחד מאפשרות לפגיעה גופנית או פחד ממחלה. מאחר שזהו מרכז הקשר החברתי, חסימה במרידיאן המעי הגס כתוצאה מעודף ברמת המתח במעי, גורמת לאדם לאבד עניין באנשים שאינם בני משפחתו המיידית. הוא מפתח חוסר אמון בידידיו, נראה מאוכזב מהם, אך גם תלוי בהם. הוא אינו מסוגל לנקוט יוזמה חברתית. שינתו קלה ועלולה להתקצר עוד יותר בגלל מחסור בפעילות גופנית.

ברמה הגופנית: חסימה אנרגטית, שנגרמת על ידי ירידת רמת החיוניות, תתבטא בנטייה לגודש באף, רגישות יתר בדרכי הנשימה העליונות, נפיחות וכאבי גרון, רגישות ושלפוחיות בחניכיים - בעיקר העליונים, חיוורון בעור, נטייה לזיהומים, כאבי כתפיים (כתפיים תפוסות), כתף קפואה, כאבים במרפק ("טניס אלבו"), כאבים בזרוע ובאצבעות הידיים, רעד באצבעות וכיבים במעיים. מחסור באנרגיה מופיע גם כדימום באף, נפיחות בבטן, עצירות, אבנים במעי הגס, טחורים, עיניים אדומות ותחושת קור בבטן התחתונה ובגפיים.

היחלשות אנרגטית גורמת גם לניוון תאים, אשר מוליכה להיווצרות תאים סרטניים במעיים. חשוב להדגיש שתזונה ממלאת תפקיד חשוב מאוד בהאצת הופעת הסרטן, בעיקר אם מתקיים בגוף תהליך איטי של פירוק חומרי מזון. בתהליך זה מיוצרים חלקים רעילים אותם כינה וילהלם רייך (מדען אוסטרי שתיאר בצורה אובייקטיבית את אנרגיית החיים בבעלי חיים) "טי בציליוס" (T.BACILLUS) או "מתגי מוות".

תהליך כזה מתרחש כאשר צורכים כמויות גדולות של בשר, בעיקר בצירוף מזונות עשירים בפחמימות, או כששותים נוזלים בזמן ארוחות. עיכול החלבונים דורש סביבה חומצית חזקה בקיבה. החלבונים גורמים להפרשת מיצי עיכול בסיסיים, ושילוב של המיצים והחלבונים גורם לנטרול פעילות האנזימים המופקדים על עיכול החלבון של הבשר. למעי הגס מגיע חלבון לא מעוכל, המתעכל על ידי הפלורה החיידקית דרך תהליך ריקבון והפרשת רעלים שנספגים במעי הגס.

המכונית ניזוקה, הבריאות נפגעה

גבר בן 43, נהג מונית במקצועו, שהופנה אלי לטיפול על ידי אחיו, שהוא רופא מנתח, הוא דוגמה למקרה של חסימה במעי הגס. האיש סבל מכאבים בכתפיים ובזרוע, שלפוחיות בחניכיים וקושי ליישר את האצבע המורה הימנית. לאחר שבדיקות וצילומי רנטגן שנערכו לו לא זיהו כל גורם לתסמינים שהתגלו, החל האיש לחשוד שהוא חולה במחלה קשה במיוחד. המחשבה, יש לשער, רק הכבידה עליו עוד.

בבדיקה אנרגטית מצאתי חסימה במרכז מקלעת השמש, שנוצרה ב-1988. כששאלתי אותו אם באותה שנה הוא עבר אירוע שהפחיד אותו ובעטיו נשקפה לו פגיעה גופנית, התברר שבאותה שנה אירעה לו תאונת דרכים במכונית חדשה, שלא היתה עדיין מבוטחת. הרכב ניזוק באופן משמעותי, והאיש הפסיד כסף רב. מתוך ידיעה שעשה טעות חמורה (לנסוע מבלי להשלים את תהליך ביטוח הרכב), העדיף לא לספר את הדבר לאיש ולשמור הכל בבטן. הפחד שנוצר מתאונת הדרכים גרם לחסימה במרכז מקלעת השמש, והפנמת רגשותיו בניסיון להימנע מלשמוע ביקורת על מה שעשה, גרמה לעליית רמת המתח במעי הגס.

התסמינים שהופיעו הצביעו על חסימה במרידיאן ופתיחתו פתרה מיד את הכאבים באצבע. בהמשך, עזרתי לו לראות שכאביו קשורים למסלול המרידיאן הזה, לימדתי אותו לבצע תרגיל ספציפי לפתיחת המרידיאן, ולאחר שדנו ועיבדנו את המשבר, נפתרו בעיותיו.

הורים ביקורתיים מייצרים ילדים חסרי ביטחון

איכות האוכל והרגלי האכילה בחיים המודרניים יוצרים לא אחת מצבים חדשים, בהם מערכת העיכול לא עומדת בנטל, וכתוצאה מכך תהליך הרחקת הפסולת משתבש. כל אחד צריך לקחת אחריות אישית ולשנות את אורח חייו, כדי לתקן את חוסר האיזון שנוצר במערכת העיכול בכלל ובמעי הגס בפרט.
חשוב לשמור על האיזון בעיקר בשני תחומים עיקריים ולהחזיר את המעי הגס לתפקוד תקין:

1. תוספת סיבים טבעיים לאוכל. 2. ניקוי המעיים.

ישנם אמצעים שונים כדי להשיג את שתי המטרות הנ"ל, ביניהם ניתן להזכיר תוספת ויטמינים, צום, מיצי ירקות ופירות טריים, תרגילים גופניים, יוגה ומדיטציה, וניקוי ישיר של המעי הגס ע"י הידרוקולון תרפיה (שטיפת המעי במים דרך פי הטבעת).

כל האמצעים הללו מתקנים את הסימפטומים הקשורים במעי הגס כמו שלשולים, עצירויות, נפיחות יתר, גזים, דלקות במעי הגס וכו', אך אין בהם לפתור את הבעיה הבסיסית העומדת מאחוריו.

מהתבוננות ממושכת במספר לא קטן של אנשים הסובלים מהפרעות או ממחלות במעי הגס, נראה שמדובר באנשים עם בעיות רגשיות על רקע של חוסר ביטחון, שנוצר בעקבות ביקורת יתר מצד הוריהם. אלה אנשים שלפני כל התבטאות הם מביאים בחשבון את תגובות ההורים, והדבר גורם להם בסופו של דבר להעדיף לשמור את הדברים בבטן (אגב, לעתים קרובות בעיה מסוג זה באה לידי ביטוי בשפתיים קפוצות), וכך במרוצת השנים, רמת המתח הבסיסית במעיים גוברת עד הופעתה של מחלה פיזית.

לסיכום, המעי הגס הוא איבר המופקד על הרחקת פסולת המזון מהגוף, על התפקוד התקין הקשור באיכות המזון, הרגלי אכילה, ועל תפקודן התקין של הריאות. אך הגורם העיקרי שפוגע במעי הוא הגורם הרגשי.

הפחד מביקורת גורם לאדם לשמור את רגשותיו בבטן, דבר שגורם לחוסר איזון בתפקוד המעי הגס. הרגלי אכילה לא נכונים מזרזים את הפגיעה בתפקודו התקין, ואילו פעילות גופנית סבירה ושתיית נוזלים בין הארוחות מסייעות להורדת רמת המתח במעי ולאזן את פעולותיו.

על חשבון הכליות

לכל משבר נפשי יש כתובת פיזית בגוף. ברגע שאדם חווה טראומה שלא עובדה כראוי, תופיע חסימה אנרגטית באיבר מסוים, ובעקבותיה תגיע המחלה. והפעם: איך משברים כספיים פוגעים בכליות

הרפואה המערבית גורסת שלכליות שני תפקודים עיקריים: הוצאת פסולת מזרם הדם וויסות תפקודים הקשורים במחזור הדם. הכליות מסננות פלסמה מהדם ומרחיקות חומרים לא רצויים עם הפרשת השתן. החומרים שלא רצויים בפלסמה כוללים: רעלים, חומרים מטבוליים, מים מיותרים ועודפי מלחים. כמו כן מווסתות הכליות את החומציות בדם על ידי הפרשת מלחים בסיסיים בשתן.

תפקידים נוספים של הכליות: יצור והפרשת הורמון בשם אריטרופויטין, הקובע את קצב יצור תאי הדם במח העצם, כמו יצור ויטמין D פעיל, שנספג בעור ובמעיים.

הרפואה הסינית מייחסת לכליות תפקידים נוספים, ולפיה נחשבות הכליות לאיבר החיוני ביותר בגוף, לצד הכבד. תפקוד שלפוחית השתן משלים את תפקוד הכליות וכולל בתוכו את בלוטות יותרת הכליה, מערכת העצבים האוטונומית ואיברי הרבייה.

קיים קשר ביולוגי בין מצבי מתח מיני וטריטוריאלי ליותרת הכליה והכליות. קשר זה בא לידי ביטוי ברור אצל החיות אך מתקיים גם אצל בני אדם: החיה נוהגת לסמן את טריטוריית המחיה וההזדווגות שלה באמצעות הפרשת שתן מהכליות. פלישת חיה זרה לטריטוריה שלה תגרום למתח, שיוביל להפרשת הורמוני מתח כמו אדרנלין, נוראדרינלין וקורטיזון המופרשים ביותרת הכליות, במטרה להגן על הטריטוריה או לברוח מסכנה.

תמצית החיים מרוכזת בכליות

מרידיאן הכליות מתחיל בשקע כף הרגל, ממשיך מתחת לקרסול עד קצהו הקדמי פנימי של גיד אכילס, משם הוא נע לעבר פנים הרגל ומסתיים בשקע שבין הצלע הראשונה ושוליה התחתונים של עצם הבריח.

מבחינה אנרגטית מאחסנות הכליות את תמצית החיים הבסיסית שמקורה:

1) באנרגיה הבסיסית שהשקיעו ההורים בעת ההפריה ובזמן התפתחות העובר

2) בתמצית המזון שלאחר הלידה שמקורה בקיבה ובטחול. אנרגיית הכליות מהווה את הבסיס לאנרגיה של האיברים אשר מווסתים את תפקוד אנרגיית המין והרבייה.

3) באנרגיה שנספגת ישירות מהאדמה - הצ'אקרה הראשונה (מרכז המין).

אי לכך הכליות לא רק מפקחות על הנוזלים ומאחסנות את תמציתם, אלא גם מווסתות את תהליך הצמיחה, הרבייה והחיים. אנרגיית הכליות הכרחית להתפתחות העצמות, השרירים, הציפורניים, השיניים ומח העצם.

תפקוד לקוי של הכליות משפיע לא רק על מערכת הרבייה, אלא גם על מבנה השלד של הגוף.

לכן בתהליך ההתפתחות הגופני מהווה אנרגיית הכליות גורם מרכזי. אצל ילדה בגיל שבע הקוטב הזכרי מתחזק והאנרגיה הזכרית בכליות נמצאת בשפע. שיניה ושיערה גדלים, העצמות כמובן גדלות אף הן וישנה גם עלייה בגובה. אצל ילד בגיל שש-שבע השיניים והשיער גדלים בעוצמה. בגיל 14 האנרגיה הזכרית מתחזקת, במיוחד כאשר מתחזק הדחף המיני. הנערה הופכת לאשה פורייה. אצל הנער אנרגיית הזרע מתמלאת ומפרישה. בגיל 21 מתחזקת האנרגיה הקוטבית וצומחות שיני הבינה.

בגיל 49 נחלש הפוטנציאל הקוטבי בין שני הקטבים. אנרגיית הכליות נחלשת ומחזור הווסת פוסק. אצל הגבר נחלשת אנרגיית הכליות, השיער נעשה דק יותר ולבן והשיניים שבירות יותר. הפרשת הזרע נחלשת או נפסקת.

כשגברים מגיעים לגיל זה ועדיין מסוגלים לקיים יחסי מין - זו עדות לפוטנציאל אנרגטי חזק, המהווה גם סימן לאריכות ימים. אך כדאי לזכור שקיום יחסי מין באופן מוגזם, ובעיקר איבוד נוזל זרע רב, עלול לגרום לירידה ברמת החיוניות של הכליות. לכן מומלץ להתחשב בגיל, וללמוד טכניקת שמירת נוזל זרע, כמו טנטרה או טאו.

העור מאבד מגמישותו, השיער נושר

משברים נפשיים הקשורים במישור החומרי (חובות כספיים או הפסדים, בעיות בבית, בעבודה, במכונית וכו') עלולים לגרום לחוסר איזון אנרגטי בכליות. הבעת יתר של המשבר תגרום לירידה ברמת החיוניות של הכליות, הפנמה רגשית תגרום לעלייה ברמת המתח ומשברים "טריטוריאליים" יפגעו בתפקוד יותרת הכליות. כך למשל יציאת ילד לפנימייה, די בה כדי ליצור "קונפליקט טריטוריאלי" של ניתוק ממקום מוכר. גם מאבקי כוח בתחום העבודה, ומאבק שליטה על טריטוריה מסוימת, ישפיעו על תפקוד יותרת הכליות.

כאשר הכליות אינן מתפקדות, סובל האדם ממצב של לחץ ברוב תחומי חייו. הוא חש באופן קבוע פחד וחרדה, נבהל בקלות ומתעייף בנקל, משום שהעמיס על עצמו מטלות רבות מכפי יכולתו. גם היכולת שלו לקבל החלטות תתערער, רצונותיו ודחפיו ייחלשו. הוא יתבלבל בקלות ויחשוש מהדברים הפשוטים ביותר, ולא יהיה מסוגל להשלים מטלות שהתחיל בהם.

מבחינה גופנית חוסר איזון בכליות יגרום להופעת סימנים של מחסור באנרגיה חיונית, אשר מזינה את השרירים, העור, העצמות, השיניים והשיער. פניו של אדם הסובל מחוסר איזון בכליותיו יהיו כהים, אפורים וחסרי ברק, כפי שניתן לראות לעתים קרובות אצל חולי אי ספיקת כליות כרונית, אשר מחוברים למכונת דיאליזה. העור מאבד מגמישותו, מזדהם בקלות ונוטה לפתח אקזמה. מופיעה נשירת שיער, השיניים והעצמות נחלשות ונוטות להישבר בקלות יחסית.

האדם יחוש בכבדות ומתח רב בשרירי הבטן התחתונה האחורית (מהצלעות ועד לערווה, לאורך הגב), חולשה בגפיים התחתונות, קור בחלק הגוף התחתון ובצקות ברגליים (רק כאשר הכליה השמאלית נפגעת). הפנים וכפות הרגליים יהיו חמות, ותופענה דלקות וזיהומים בכליות, אבנים בכליות, יתר לחץ דם, התנפחות וכאבי גרון, דימום מהאף, מחסור בהורמונים ועלייה בפעילות מינית במקרה של עלייה במתח, או אבדן הדחף המיני עד כדי אין אונות, במקרה של היחלשות האנרגיה.

לאמהות שבינינו, חשוב לדעת שהמצב האנרגטי של האם בזמן ההריון מהווה חשיבות רבה לבריאות העובר, שכן לאנרגיית הכליות תפקיד חשוב בתפקוד מח עצם והמערכת החיסונית.

שלפוחית השתן זוכרת הכל

תפקידה של שלפוחית השתן לפי הרפואה המערבית מצטמצם לאחסון השתן והוצאתו בעזרת התכווצות השריר. מבחינה אנרגטית, לעומת זאת, תפקידה המרכזי הוא לטהר את נוזלי הגוף באמצעות הפרשתם החוצה.

מרידיאן שלפוחית השתן משלים את מרידיאן הכליות: הוא מתחיל בזווית הפנימית של העין, עולה אל המצח, יורד לאורך העורף וחוט השדרה, שריר העכוז, גב הרגל ואמצע העקב וממשיך לאורך מרכז כף הרגל, עד שהוא מסתיים בחלקה החיצוני של ציפורן הבוהן הקטנה.

הסיבה הרגשית השכיחה ביותר לפגיעה בשלפוחית השתן היא משבר מיני. משבר כזה יכול להיות כתוצאה מקנאה לבן או בת הזוג, גילוי חוסר נאמנות של בן הזוג, או חשש להיחשף כתוצאה מבגידה בבן הזוג.

אצל נשים שעברו חוויה שלילית כמו ניצול מיני או אונס, ולא עיבדו את המשבר בצורה נכונה, הדבר עלול לגרום לעליית רמת המתח בשלפוחית השתן ובצוואר הרחם, וכתוצאה מכך לחסימה במרידיאן שלפוחית השתן.

כך במקרה של רווקה בת 32, שעמדה בפני ניתוח כריתת הרחם, כתוצאה מגילוי גידול סרטני בצוואר הרחם. בבדיקה אנרגטית נתגלה שבעייתה הנפשית החלה בגיל 12. כאשר היא שיחזרה את המקרה היא פרצה בבכי. הסתבר שבגיל זה היא נאנסה על ידי קרוב משפחה מספר פעמים, ופחדה לגלות את הסוד. היא הרבתה לבכות לבדה בסתר - כתוצאה מכך חלה ירידה משמעותית ברמת החיוניות - והדבר הוביל לגידול סרטני בצוואר הרחם.

אצל גברים, הערמונית היא האיבר המועד לפגיעה במקרים של משבר מיני. עודף מתח יגרום להיפרטרופיה - הגדלת שלפוחית השתן, ואילו חוסר אנרגיה יגרום לגידול סרטני בפרוסטטה.

ברמה המנטלית, אדם שמרידיאן שלפוחית השתן שלו חסום, יחוש עייפות קשה. הוא יתרגז בקלות בגלל כל דבר קטן, יפתח נטייה לתגובות מוגזמות יגיב בפחד וזיעה קרה, יפתח אי יציבות נפשית ואף נוירוזה.

מבחינה גופנית יחוש אדם שמרידיאן שלפוחית השתן שלו חסום, כאבים בגב וכיווצים בשריר השוק האחורי. הוא עלול לסבול משבר הליכה בעקב או מקרע בגיד אכילס. הוא יפריש שתן לעיתים קרובות אך בכמויות קטנות בגלל ששלפוחית השתן שלו מכווצת וחסרת גמישות, ויחוש צריבה בעת מתן שתן. לעתים, עלולות להופיע גם דלקות בדרכי השתן, גידול יתר של הפרוסטטה, כאבים בעצם הזנב, רגישות יתר לקור, גודש באף, גירוי בבסיס האף והצטברות שומנים מתחת לעור, סמוך לזווית העין הפנימית.

חסימה כתוצאה מקונפליקט מיני

לאחרונה פנה אלי חבר בעקבות שבר הליכה בקרסול, כאבים בחלק החיצוני של כף הרגל בסמוך לבוהן הקטנה, כאבים כרוניים בגב התחתון שהשפיעו על הרגל, ונפיחות בזוויות העפעף (xantilasma). בנוסף לכך סבל מיתר לחץ דם וכולסטרול גבוה בדם. לאחר שעבר בירור אורטופדי נשלח למיפוי עצמות ואובחן שבר הליכה בקרסול. הוצע לו טיפול בגבס למשך שלושה שבועות אך הוא ביקש לקבל חוות דעת שניה.

לי היה ברור מיד שהוא סובל מחסימה כרונית במרידיאן שלפוחית השתן, כתוצאה מקונפליקט מיני. בבדיקה האנרגטית שלו גיליתי חסימה במרכז המיני, שהתרחשה לפני 39 שנה. התברר שמי שהיתה אז חברתו, בגדה בו עם החבר הכי טוב שלו. הדבר יצר אצלו חסימה ולחץ מתמשך כתוצאה ממשבר הפרידה מאדם יקר, וגרם לו לחסימה במרכז החזה, אשר הופיע בצורת יתר לחץ דם ורמת כולסטרול גבוהה בדם, בנוסף לחסימה במרכזי המין, עליית רמת המתח בשלפוחית השתן ומתח לאורך מרידיאן זה.

הענקתי לו הזדמנות להביע רגשית את המשבר שלו, הענקתי טיפול מקומי קל והנחיתי אותו לעשות תרגיל ספציפי לשחרור מרדיאן שלפוחית השתן - ואכן הכאבים חלפו לחלוטין, עד כדי כך שהוא לא נזקק לגבס.

לסיכום, לכליות יש תפקיד חשוב לא רק כמווסתות ומטהרות דם מחומרים רעילים ומעודפי נוזלים, אלא גם בשמירת רמת החיוניות לרוב איברי הגוף. משברים חומריים פוגעים בתיפקודם ומובילים להופעת מחלות הקשורות בכליות. משברים טריטוריאליים פוגעים בבלוטת יותרת הכליה ואילו משברים מיניים פוגעים בשלפוחית השתן.

פחד קרום הלב

לכל משבר נפשי יש כתובת פיזית בגוף. טראומה שלא עובדה כראוי, תוביל לחסימה אנרגטית באיבר מסוים, ובעקבותיה תגיע המחלה. והפעם: איך החשש להתאהב מחדש בעקבות משבר פרידה מאדם יקר פוגע במעטפת קרום הלב.

קרום הלב הוא החלק הפחות מוכר של הלב, אך אין זה אומר שהוא פחות חשוב. תפקידו של הקרום, העוטף את הלב מכל צדדיו, הוא להגן עליו מגורמים שונים: הוא מפחית את החיכוך בין הלב לבין האיברים שסביבו; הוא מגן על הלב מתנועות חדות שמתרחשות במהלך שינוי בתנוחת הגוף; והוא שומר על הלב מהתפשטות זיהומים או גידולים באיברים קרובים.

מעטפת הלב עשויה משתי שכבות, שביניהן קיים נוזל בכמות שנעה בין 15 ל-50 סמ"ק. אך כמות זו יכולה להגיע ליותר מליטר אחד במצבי מחלה דלקתית או גידולים של קרום הלב.

מחלות שונות עלולות לתקוף את קרום הלב, והשכיחה מכולן (6%-2% מהאוכלוסייה) היא דלקת קרום הלב, שנובעת בדרך כלל מסיבות לא ידועות או כתוצאה מזיהום ויראלי. ברוב המקרים הדלקת חולפת מבלי שאובחנה הסיבה.

כמו יתר הרקמות והאיברים בגופנו, גם קרום הלב מושפע ממצבים נפשיים ורגשיים שיכולים לעתים לפגוע בתפקודו התקין ולחשוף אותו למחלות שונות. אין ברפואה הקונבנציונלית התייחסות להיבט הרגשי והשפעתו על מעטפת הלב, אך היבט זה בא לביטוי חלקי ברפואה הסינית, לפיה קרום הלב מסייע לוויסות מחזוריות הדם במערכת הקרדיוסקולרית המרכזית, הכוללת את אבי העורקים, העורקים, הוורידים הגדולים וצינורות הלימפה.

מבחינה פונקציונלית קשורה מעטפת הלב למרידיאן אנרגטי הידוע בשם שליט הלב (לאורכו לעתים מבוצע הדיקור במחטים סיניות) שמתחיל באזור הפטמה, משם הוא נע לאורך החלק הפנימי והאמצעי של הזרוע, עובר באמצע כף היד ומסתיים בקצה האמה (בעיה שמופיעה בשרירים או בגידים לאורך קו זה, יכולה להוות סימן ראשון להפרעה רגשית הפוגעת במעטפת הלב).

בנוסף להיבט הפונקציונלי-פיזי שמתואר ברפואה הקונבנציונלית, ולהיבט הפונקציונלי-אנרגטי המתואר ברפואה הסינית, קיים גם היבט נפשי-רגשי שניתן לחלקו לשני מישורים:

1. מישור רגשי כגורם ראשוני להפרעה באיזון האנרגטי ולתפקודו הפיזיולוגי של קרום הלב.

2. מישור נפשי שנוצר בעקבות ההפרעה האנרגטית.

דלקת קרום הלב

הסיבה הרגשית השכיחה ביותר לפגיעה בקרום הלב היא פחד אהבה. גבר בן 20 הגיע לחדר מיון עקב כאבים בחזה, המתגברים בנשימה עמוקה ובשכיבה על צד שמאל, ופוחתים בישיבה או בעמידה. בבדיקת א.ק.ג. ובבדיקת דם אובחנה דלקת בקרום הלב.

בשיחה איתו התברר שלפני כשנה היה מאוהב בבחורה וקיווה שבעתיד היא תהפוך לאשתו, אך אחרי מספר חודשים היא עזבה אותו ומצאה חבר אחר. הבחור התאכזב עמוקות ובמשך חודשים רבים לא יצר קשר עם נשים אחרות. כחודשיים לפני פנייתו לבית החולים הכיר בחורה שמצאה חן בעיניו, אך בד בבד התעורר בו חשש מהאפשרות שיתאהב בה וישוב להתאכזב ולסבול כמו במשבר הקודם. פחד שכזה מכווץ את קרום הלב במטרה להגן על הלב. התכווצות מעין זו יכולה להימשך חודשים ולפעמים שנים, דבר שגורם להתעבות קרום הלב ללא זיהום.

אופן ההתמודדות עם משבר מסוג זה קובע איזו מחלה תופיע בעתיד. הבעה רגשית מוגזמת מחלישה את ההגנה של מעטפת הלב וחושפת אותה לזיהום ויראלי בטווח הקצר והבינוני, ואילו בטווח הארוך עלול להופיע גידול סרטני (במקרים נדירים). חוסר הבעה רגשית כתוצאה ממשבר פרידה ופחד אהבה לא מודע, יגרום לעלייה ברמת המתח שגורם להתכווצות ולעיבוי יתר של קרום הלב.

לעתים אנשים שלוקים בהתקף לב עלולים לפתח גם דלקת בקרום הלב בעקבות פחד אהבה שנוצר לאחר משבר פרידה מאדם יקר.

פחד אהבה

הרווק בן ה-48 שהגיע למרפאה, התלונן על תחושת נימול בכפות הידיים ועל לחצים בחזה, ללא קשר למאמץ פיזי. הוא טען שאינו מאושר, שהוא מפחד ליצור קשר אינטימי רציני, ובמקרים בהם היה קרוב ליצירת מערכת יחסים קרובה, חש חנוק ונמלט מיד.

כמו כן דיווח המטופל שהוא ממעט בשינה, שמקומות סגורים גורמים לו לתחושת מחנק ולפחד עמוק (קלסטרופוביה). כשראה שאינו מצליח ליצור קשר עם נשים התנסה בקשרים הומוסקסואליים, גם הם ללא הצלחה.

בבדיקה שמטרתה לגלות את מועד הופעת המשברים התגלו המשברים הבאים: בגיל תשע הוענש קשות על ידי מוריו והוריו, לאחר ש"נתפס" נותן נשיקה לילדה בבית הספר. בגיל 16 פיתח קשר ידידות חזק עם חבר לספסל הלימודים, שנהרג כעבור זמן מה בתאונת דרכים. בגיל 20 מצא את חברתו בארבע השנים האחרונות ומי שעתידה היתה להיות אשתו, במיטה עם גבר אחר. לאחר האכזבה הזו הוא לא יצר קשר עם אשה אחרת והתבודד.

בעקבות המשברים הנ"ל הוא פיתח פחד אהבה, שכן בכל מערכות היחסים בהן הצליח להביע אהבה הוא נענש קשות או התאכזב. בתגובה לכך פיתח מנגנון הגנה בפני פגיעות רגשיות נוספות, סגר את עצמו וכיווץ את מעטפת הלב, עובדה שגרמה לו לסבול מתחושת לחץ בחזה וחוסר אוויר. מקומות סגורים רק החמירו את תחושת המחנק ולכן גם פיתח קלסטרופוביה.

לסיכום, לקרום הלב יש תפקיד הגנה חשוב ללב הפיזי וללב הרגשי. משברי פרידה קשים שלא עובדו כראוי עלולים לגרום לעלייה ברמת המתח בלב. פחד האהבה מופיע כמנגנון הגנה בפני פגיעה נוספת בלב, אך גורם לפגיעה באיזון האנרגטי של מעטפת הלב, וכתוצאה מכך נחשף קרום הלב לדלקות ואף לגידולים.

לוקחים לריאות

לכל משבר נפשי יש כתובת פיזית בגוף. ברגע שאדם חווה טראומה שלא עובדה כראוי, תופיע חסימה אנרגטית באיבר מסוים, ובעקבותיה תגיע המחלה. ד"ר נאדר בוטו בסדרת כתבות שתעקוב אחר המקורות הגופניים של סימפטומים נפשיים. פרק ראשון: איך משפיעה חרדת נטישה על הריאות.

על הקשר בין מתח נפשי למחלות גופניות ידוע כבר שנים רבות, אך לאחרונה זכה הנושא להכרה גם מבחינה מדעית ומקבל משקל סגולי גבוה יותר.

כדי להבין טוב יותר קשר זה, צריך להביא בחשבון את אחד מחוקי הטבע המרכזיים, הוא חוק הקוטביות: לכל יסוד או מבנה יש שני קטבים, וכל תופעה או פונקציה יכולה להתקיים בשתי צורות מנוגדות (זכר-נקבה, יום-לילה, לידה-מוות וכו'). הכוח הקוטבי הוא הכוח המניע את הכל ובלעדיו שום דבר לא יכול להתקיים.

מעבר האנרגיה מקוטב אחד לשני כרוך בהופעה של ארבעת שלבי החיים: גירוי, התרחבות, התכווצות והרפיה. ניתן למצוא שלבים אלה בתחומים שונים: ארבע העונות, תהליך ההזדווגות, הנקה, עבודת הלב ועוד.

הבנה של ארבעת שלבי החיים מאפשרת להבין לא רק תהליכים פיזיולוגיים טבעיים, אלא גם איך מתפתחות מחלות. ניתן להתייחס למחלה כאל הפרעה/חסימה במעבר האנרגטי, הנגרמת כתוצאה ממשבר נפשי. האופן שבו מתבטא המשבר הנפשי קובע באיזה שלב מארבעת השלבים תופיע החסימה האנרגטית. יתר על כן, אפשר להצביע על קשר בין משברים ספציפיים לבין האיבר שבו תופיע המחלה בעקבות המשבר.

אבל לפני כן חשוב להבחין בין הסיבה הנפשית שגורמת למחלה הגופנית, לבין המשבר הנפשי שנוצר בעקבות המחלה. לרוב שמים לב למשבר הנפשי שנוצר בעקבות המחלה, ומייחסים לו את הסיבה למחלה. חוסר ההבנה נובע מהקושי לאתר את המשבר הנפשי האחראי להופעת המחלה, במיוחד אם התרחש שנים רבות קודם.

במאמר זה ובאלו שיבואו אחריו נבחן יחד את הקשר בין התפקוד הפיזיולוגי של איברים שונים להשלכות הפסיכולוגיות שלהם. נעמוד על המשברים שפוגעים באיברים ספציפיים, ועל ההיבטים האנרגטיים המשפיעים על הגוף. האיברים בהם תעסוק סדרת המאמרים הם: הריאות, בהן נעסוק היום, הלב, הקיבה, הטחול, מעטפת הלב, מערכת הלימפה, שלפוחית השתן, כליות, כבד, כיס מרה, המעי הדק והמעי הגס.

פחד מוות

הנשימה היא הפעולה הראשונה שמופיעה עם הלידה, והאחרונה שתיעלם עם המוות. דרך הריאות מתאפשר חילוף גזים בין הגוף לאוויר, בריאות נספג החמצן ומהן יוצא פחמן דו-חמצני, והן מאפשרות לחמצן להיספג בדם. יש איברים שבלעדיהם ניתן להמשיך ולחיות כמו טחול, כיס מרה, תוספתן, רגליים וכו', אך כמובן, בלי הריאות אי אפשר לחיות.

מכאן הקשר ההדוק כל כך בין הריאות למוות. ואם נלך צעד אחד קדימה נבין את הקשר בין הריאות לבין המושג "פחד מוות", שעוצר את הנשימה, גורם למתח בריאות ויגרום בשלב מאוחר יותר למחלת ריאות, אם המשבר-הפחד לא יעובד כראוי.

עבור ילדים צעירים, נטישה או אובדן של אחד ההורים קשורים מבחינה ביולוגית בפחד מוות, ומכאן הדרך לפגיעה בריאות קצרה. ניקח דוגמה מעולם החי: גור של פיל, שאיבד את הוריו, חשוף למוות משתי סיבות:
1. אין מי שיניק אותו ואז הוא ימות מרעב.
2. הוא מהווה מטרה קלה ונוחה לטורפים. 
זיכרון ביולוגי זהה קיים גם אצל בני אדם.

המתח שנוצר בעקבות משבר הנטישה או פחד מוות, גורם לעלייה של רמת המתח בריאות. התגובה הטבעית לפירוק מתח כזה הוא בכי. הבכי יכול לבוא לידי ביטוי בשלושה אופנים:
1. בכי תוך הבעה רגשית מלאה וממוקדת.
2. מניעת בכי, מה שגורם לעלייה נוספת של רמת המתח בריאות, דבר שפוגע במיוחד בברונכים.
3. תגובת בכי מוגזמת, שגורמת לירידה ברמת החיוניות של הריאות, דבר שפוגע במערכת החיסונית המקומית של הריאות ויכול לגרום לדלקת ריאות, ולטווח ארוך עלול להופיע בצורת גידול סרטני בריאות.

כאשר נפגם תפקוד הריאות בגלל מחסור באנרגיה, נוטה האדם להתבודד, להתרחק מהחברה ובעיקר מבני משפחתו. הוא נראה עגמומי, עצוב, חסר מרץ ועייף מאוד.

במקרה של בעיות עור - חפשו פחד נטישה סמוי

ילדה בת 13 שהיתה מטופלת באנטיביוטיקה במשך חודש ימים, הגיעה אלי לבדיקה. מבירור
שערכתי נודע לי ששבעה חודשים קודם לכן היא סבלה מדלקת בריאה הימנית, וחודש לפני כן הופיעה דלקת בריאה השמאלית - סיבה מספקת לרופא הילדים לטפל באנטיביוטיקה לתקופה ממושכת מהרגיל.

ביקשתי לדעת האם היו אירועים חריגים במהלך החודשים האחרונים, והתברר שלפני שבעה חודשים אביה עבר תאונת דרכים, והילדה ראתה אותו במצב קשה בבית החולים. עשרה ימים לאחר מכן היא לקתה בדלקת בריאה הימנית. עוד התברר שלפני חודש, בעקבות סכסוך עם הבעל, איימה האם - בנוכחות הבת - לארוז את המזוודות ולעזוב את הבית. שבוע ימים לאחר מעמד זה הופיעה דלקת בריאה השמאלית.

הילדה חששה לאבד את הוריה, והתגובה הטבעית למשבר מסוג זה היתה בכי. אלא שבכי מוגזם עלול לגרום לאובדן אנרגיה חיונית, ובכך להחליש את הריאות ולחשוף אותן לזיהום חיידקי או ויראלי.

מבחינה רפואית, אין הכרח שכאשר יש דלקת בריאה השמאלית, תידבק גם הריאה הימנית, למרות האוויר המזוהם שיכול לעבור מריאה לריאה, או ההפרשות שמכילות את גורם הזיהום ועוברות מצד אחד לאחר.

מבחינה אנרגטית, הסיבה האמיתית לדלקת בריאה הראשונה שנפגעה היא המשבר הנפשי - החיידק המנצל את חולשת הרקמות וגורם לזיהום. המשבר שנוצר כתוצאה מהפחד לאבד את האב, פגע בריאה הימנית וחשף אותה לזיהום. בשלב זה, הריאה השמאלית עדיין מאוזנת מבחינה אנרגטית ולכן לא הזדהמה, למרות נוכחות החיידקים. בשלב הבא, בעקבות החשש מפני נטישת האם, נפגעה גם הריאה השמאלית.

משבר פרידה אצל ילדים למשל יכול להתרחש גם בעקבות נסיעה קצרה של ההורים לחו"ל. הם עלולים לפתח מתח יתר בברונכים, דבר שיתבטא בצורת ברונכיטיס ספסטית, או יהווה בסיס להתפתחות אסתמה.

לפעמים תבוא המחלה לידי ביטוי על גבי העור, שנחשב גם הוא לאיבר נשימה ולעתים קרובות משקף את מצב הריאות, לכן על פי צבע העור אפשר לאבחן את רמת חיוניות הגוף ותפקוד הנשימה. כאשר יש מצב של חוסר אנרגיה בריאות, בסרטן ריאות למשל, חום הגוף עלול לרדת, העור יתכווץ ויחוויר, וכתוצאה מסגירת הנקבוביות לא תופיע הזעה.

כאשר יש עודף מתח בריאות נראה האדם טרוד ורגיש מאוד. הוא דואג וחושש שמא נטל על עצמו עודף מעמסה. אדם כזה נאנח לעתים קרובות אנחות עמוקות, שמטרתן לשחרר את בית החזה המכווץ שלו. הוא נוטה להצטננויות ולשיעולים, בעיקר כאשר אזור החזה העליון נחשף לרוח, למיזוג אוויר או לקור. האף מחובר מבחינה תפקודית למנגנון הנשימה והריאות, לכן עודף מתח בריאות עלול לגרום להופעת פוליפים ברירית האף. מצב זה מסביר את שכיחות השילוב בין אסתמה לפוליפים באף. לעומת זאת, חוסר אנרגיה בריאות יכול להופיע בצורת נזלת וזיהום בדרכי הנשימה העליונות.

גם מחלות עור כמו פסוריאזיס ואורטיקריה מצביעות על עודף מתח בריאות ומחייבות טיפול בריאות ובמשבר שעומד מאחוריהן. לכן, במקרים של בעיות עוריות, מומלץ לחפש את הסיבה לכך בפחד נטישה סמוי.

המלצות לבעלי הילדים שבינינו:

כדאי מאוד ללמד את ילדים את תרבות הבכי ולסייע להם להביע את רגשותיהם. חשוב לעודד אותם לבכות לפני נסיעת ההורים או פרידה זמנית מהם, כדי למנוע עודף מתח בריאות. מצד שני, מומלץ מאוד לתמוך בילדים בשעת משבר פרידה או אובדן, כדי שיוכלו לעבד את המשבר בצורה מלאה ובזמן קצר יחסית, וכך למנוע מהם בכי מתמשך ואובדן חיוניות מהריאות.

הפרופורציה האלוהית

ליופי האלוהי יש מידות קבועות. הוא מושלם, נצחי, ואינו יפה ביחס למשהו אחר, אלא עומד בפני עצמו ועם עצמו. ויש אפילו נוסחה גיאומטרית בשביל למדוד אותו. חלק ראשון.

בני אדם, באשר הם, בלא הבדל גזע, תרבות, מקום וזמן - הושפעו ועודם מושפעים באופן עמוק ביותר מהערך הקרוי יופי. השפעה זו באה לידי ביטוי בתחומי חיים שונים החל מהטיפוח האישי (ביגוד, צבעי אופנה, פעילות גופנית, דיאטה וניתוחים פלסטיים) וכלה בטיפוח הסביבה (גינון, צמחייה, יצירות אמנות, אדריכלות וכיוצא באלה).

אך השאלה הגדולה נשארת בעינה: מהו אותו יופי, והאם הוא עניין סובייקטיבי, המשתנה מאדם לאדם, ממקום למקום, מעת לעת או שמא ניתן להגדיר יופי בכלים מדעיים ואף למדוד אותו? ומה בעצם ההבדל בין יפה לאטרקטיבי? 

אינסוף דוגמאות ממהלך ההיסטוריה מעידות על כך שחיפוש אחר היפה משותף לכלל בני האדם. כלומר, אם שני אנשים יימצאו באותם תנאי צפייה מול אותו אובייקט, הם יגיעו למסקנות דומות, אף שהם עשויים להיות בני תרבויות שונות ומתקופות אחרות.

מאז ומעולם עסק המין האנושי ביופי ועקב אחר השפעתו על אורח החיים ועל יכולת ההישרדות שהוא מקנה. עצם העובדה שהוא קיים בכל מקום ובכל זמן יש בה כדי להעיד לכאורה על תכונה אבולוציונית שהשפיעה על התנהגותם של בעלי החיים. העיסוק ביופי היה ונשאר צורך קיומי ראשון במעלה עבורם ועבור בני האדם גם יחד, כיוון שיופי הוא עדות לכך שחוקי הטבע שולטים ביקום. היופי (הסימטריה, האיזון) ביטא נכונה את חוקי הטבע בסביבה התואמת לו. כיוון שכך הוא נתמך באנרגיה טבעית, קיבל עוצמה והשתלב היטב באופן הרמוני עם החלקים האחרים המרכיבים את הטבע. מה שטבעי והרמוני נתפס על ידי בעלי החיים ובני האדם כיפה. ומכאן יופי קשור בעוצמה, בכוח וביציבות, בניגוד לכיעור, שמרכיביו אינם נתונים ביחס הרמוני, אינם מתואמים, ומכאן שהם גם חלשים יותר.

בעלי חיים רבים מיטיבים לנצל את התכונות שהטבע חנן אותם בהן - אך הצורות, הצבעים והקישוטים, שמקנה להם היופי, אינם מטרה בפני עצמה. תפקידו של היופי הוא העברת מידע לסביבה ומשיכת בן זוג למטרות התרבות. פרחים משתמשים בצבעים ובצורות סימטריות, כדי למשוך אליהם חרקים, שהודות להם הם יכולים להמשיך להתקיים. פגיעה או מחלה של האורגניזם גורמות לאובדן הסימטריה והיופי שלו. ניתן לראות אפוא ביופי מעין דקדוק אוניברסלי של שפת הטבע, המייצג תקינות גנטית וניקיון מטפילים, מחלות או ליקויים.

תקינות זו מאפשרת קיום הזדווגות והורשת איכויותיה לצאצאים. לכן יופי קשור ישירות גם לבריאות – אנו נמשכים ליפה משום שהוא משדר חוסן, עוצמה והעדר ליקוי.

יופי של יחס

תיאוריות רבות נכתבו על מושג היופי, אך רובן הסתפקו בתיאור הרגשות הנובעים מהאינטראקציה עם היופי ולא הגדירו אותו. הפילוסוף היווני אריסטו כתב שהיפה "יסודו בשיעור ובסדר", כלומר ביחס ובאופן הארגון של הדברים, אך לא הגדיר מהו מקור היחס ואופן הסדר. אפלטון, שקדם לו, לא הסביר מהו מקור היופי והסתפק באמירה: "אהבה ליופי, כמו אהבה לטוב, לא צריכה הסבר, היא נתון ראשוני, כמו התודעה העצמית". סוקרטס מצדו סיפק אמירה שטחית עוד יותר: "הדברים היפים - יפים הם מכוח היפה".

במאמר זה ננסה למצוא נוסחה כללית המגדירה את היפה בכל התחומים.
נוסחה שבאמצעותה ניתן יהיה לקבוע חוקים ונורמות אוניברסליים של יופי.

התיאוריה שאני הולך להציג בפניכם תתאר את היופי המושלם, הנצחי, שבא לביטוי מהרגע הראשון של בריאת החלקיק הראשון ביקום.
יופי שאינו מתהווה ואינו מתכלה, אינו גדל ואינו פוחת, שאינו יפה ביחס למשהו או למישהו אחר, אלא עומד בפני עצמו ועם עצמו.

תיאוריה זו תשרטט גם את ההבדל בין אטרקטיביות ליופי, בין "מוצא חן בעיני", שגורם למתבונן להימשך לדבר מסוים בלי שהדבר יענה על הקריטריון של יופי. ובמילים אחרות תיאוריה זו תגדיר מהו היופי האלוהי.

חמניה. ביטוי טבעי לסדרת פיבונאצ'י

חיתוך הזהב

היופי מתגלה בשלושה מופעים עיקריים: בטבע, באמנות ובאדריכלות (ואליהם נתייחס במאמר זה), ובקרב בני אנוש (אליהם אתייחס במאמר הבא). לפיכך התיאוריה האוניברסלית ליופי חייבת למצוא מכנה משותף לשלושתם.

כדי להגדיר דבר כיפה, החלקים המרכיבים אותו צריכים לכלול שני מאפיינים עיקריים: סימטריה והרמוניה. לאחר התבוננות מעמיקה נגלה שהמקור של שני המרכיבים האלה הוא מבנה לולייני לוגריתמי, המהווה בסיס מבני של צורות בטבע. צורה לוליינית זו מהווה גשר בין האנרגיה הראשונית, שממנה עשוי כל חומר, לבין החומר המופיע עם מסה וצורה.

צורה לוליינית זו מופיעה בכל המישורים ביקום: בחלקיקים תת-גרעיניים (הבונים את הניוטרון והפרוטון), ב-DNA, בסיבי השרירים (אקטין ומיוזין), בקונכיות, במערבולות מים באוקיינוס, בטורנדו ואפילו בגלקסיות.

הלוליין הלוגריתמי הוא צורה שבה גדל הרדיוס תוך כדי תנועתו סביב העקומה, בלי לשנות את צורתו עם גדילת ממדיו. קיים יחס מסוים בין חלקיו השונים, שניתן לכימות במונחים מתמטיים. יחס זה מוכר בשם "יחס הפי" (PHI). יחס פי הוא מספר המביע פרופורציה גיאומטרית שנודעה כבר בימי קדם, מספר שזכה במאה ה-19 לתוארי כבוד כגון "מספר הזהב" או "חיתוך הזהב" ואפילו "הפרופורציה האלוהית".

בחלק גדול מתופעות טבע, שמוגדרות על ידינו כ"יפות", קיים "יחס הפי" - המתאר יחס הרמוני בין חלקים שונים, שנחשב כיחס היפה ביותר. יחס זה שכיח לא רק בטבע אלא גם באמנות, ויושם על ידי תרבויות קדומות בקתדרות, פסלים ארכיטקטורה וסמלים.

אם נחלק את הלוליין הלוגריתמי לרבעי עיגולים ומהם נבנה ריבועים, נקבל סדרה של ריבועים בערכים הולכים וגדלים לפי סדר מסוים, הידוע כסדרת פיבונאצ'י.

המנה של כל שני איברים רצופים (גדולים) בסדרת פיבונאצ'י שואפת ליחס הזהב. לדוגמה: 34 ו-55 הם שני מספרי פיבונאצ'י עוקבים. אם נחלק 55 ב-34, נקבל יחס זהב של 1.617 - זהו מספר לא רציונלי שמבטא יחס מיוחד המעיד על הקשר בין היחס המתמטי לבין העולם, כפי שהוא משתקף בטבע, במדע, וביצירה התרבותית והאמנותית. כאמור סדרת הריבועים המתקבלת מהלוליין הלוגריתמי יוצרת מלבן הידוע בשם "מלבן הזהב". מלבן שההתבוננות בו מעניקה תחושת פרופורציה ויופי. אם נחלק את האורך של מלבן הזהב ברוחב שלו נקבל את "יחס הזהב". היוונים הקדמונים והמצרים הקדמונים התייחסו אל יחס הזהב כאל יחס אסתטי במיוחד, ולכן ניתן למצוא יחס זה במבנים מן העולם העתיק, כגון הפרתנון באתונה והפירמידות במצרים כמו גם ביצירותיו של ליאונרדו דה וינצ'י, למשל ביצירה הלא גמורה "Saint Jerome", שבה ניתן לראות שהדמות המרכזית נתונה בתוך מלבן הזהב.

סיינט ג׳רום, ציור של ליאונרדו דה וינצ׳י. התמונה לקוחה מכאן: https://en.wikipedia.org/wiki/St._Jerome_in_the_Wilderness_(Leonardo)

בין איצטרובל לכינור

צורת הלוליין הלוגריתמי היא הבסיס ליופי, הנראה לעין ממבט ראשון, והפרופורציה האלוהית שנגזרת ממנו, מקנה לדבר את תכונות היופי העיקריות - סימטריה והרמוניה.

הצורה הלוליינית מאחדת בין שתי תכונות אלו באופן מלא ומעניקה לפרחים, למשל, יופי אובייקטיבי, שמושך אותנו אליהם ממש כפי שהפרפרים, הדבורים והחרקים נמשכים אליהם ומוצאים בהם מקור תזונה וחיים.

הדבר ניכר וברור לעין בצורותיהם של הוורד, החמנית, האיצטרובל, הכרוב או הקונכייה. ההרמוניה והסימטריה גורמות לכל אלה להקרין יופי ושלמות, שלא השתנו בחלוף השנים ובתרבויות השונות. אך לעתים ההרמוניה והסימטריה סמויות, ולא נראות לעין ברגע הראשון. על מנת לגלות אותן, עלינו לדמיין לוליין וירטואלי ו"להלביש" אותו על פרפרים, צמחים ופרחים שונים.

גם ביצירה מוזיקלית נמצא שקנה המידה ליופי נמדד בערכים כמותיים, התורמים תרומה חשובה להרמוניה ולסימטריה של היצירה. כך למשל במספר ניכר של יצירות מוזיקליות, כמו ב"פוגות" של יוהאן סבסטיאן באך, ישנם קטעים המהווים "כפילים" כמעט סימטריים של קטעים אחרים. גם בכלי נגינה נמצא ביטוי לפרופורציה האלוהית - בכינור, למשל.

לסיכום, יופי הוא ביטוי ישיר לחוקי הטבע, שהלוליין הלוגריתמי הוא אחד מהם. ההרמוניה והסימטריה הן השחקניות הראשיות בהגדרת היופי. מאחר שהיופי הוא ביטוי ישיר של חוקי הטבע, הוא מקרין אנרגיה, עוצמה, בריאות, פוריות ואיזון - כל אחד מבעלי החיים ובני האנוש מתמגנטים לכל אלה, ללא קשר לתרבות, גזע או זמן.