לכל משבר נפשי יש כתובת פיזית בגוף. ברגע שאדם חווה טראומה שלא עובדה כראוי, תופיע חסימה אנרגטית באיבר מסוים, ובעקבותיה תגיע המחלה. והפעם: איך חוסר יכולת להשלים עם אסון שקרה לנו פוגע בטחול
אם בעבר כל פגיעה בטחול הצדיקה את כריתתו, מתוך מחשבה שניתן לחיות חיים רגילים בלעדיו, כיום מתברר שאנשים שחיים ללא טחול חשופים יותר לזיהומים קשים, בהשוואה לאוכלוסייה הכללית.
הטחול, שהוא חלק בלתי נפרד מהמערכת החיסונית, ונחשב לאיבר הגדול ביותר בגוף שהוא בעל יכולת לכידות וניקוי מחזור הדם מתאים וממיקרובים מזיקים, חשוב אף יותר כשמדובר בילדים, עקב נחיצותו למערכת החיסון שלהם.
ולראיה - הרפואה של היום עושה מאמצים רבים כדי לשמר את הטחול של ילדים לאחר טראומה, ובאותם מקרים שאין מנוס מכריתת הטחול, משתדלים להשתיל חלקים מהטחול בחלל הבטן, בתקווה שחלק מהשתלים ימשיכו לחיות ולתפקד.
בנוסף לחשיבותו למערכת החיסונית, הטחול קשור באופן ישיר במערכת העיכול, ומיקומו האנטומי - בצמוד לקיבה וללבלב - כמובן איננו מקרי, אף על פי שהרפואה המערבית אינה ערה לאספקט זה.
לטחול תפקיד חשוב וראשי בתהליך הפרדת האנרגיה החיונית מהמזון, שחרורה והטמעתה במחזור הדם והזרמת חיים וחיוניות לכל מערכות הגוף האחרות. הרפואה הסינית, למשל, משווה את הטחול לאדמה שמזינה את כולם ומעניקה חיים לכל. לפי תפיסה זו, הטחול אחראי לטרנספורמציה ולניתוב האנרגיה בגוף. המזון, שמגיע לקיבה, חייב לעבור טרנספורמציה על מנת שהגוף יוכל לנצל את תכונותיו האנרגטיות והכימיות.
טרנספורמציה זו, פיזור המזון שעוכל והאנרגיה המופקת ממנו בגוף, מבוצעים כאמור על ידי הטחול.
מכאן שהטחול אחראי לשתי פונקציות חשובות: הראשונה - שחרור והפקת האנרגיה מהמזון, השנייה - הפרדת האנרגיות היעילות לגוף והטמעתן בזרם הדם, שמטהר אותן ומנתב אותן בכל הגוף.
לתהליך שחרור האנרגיה מהמזון דרושה קיבה תקינה ואנזימים בכמות ובריכוז נכון. הטחול, שמספק את האנרגיה הדרושה לכך, אחראי לקיבה ולמיצי העיכול. את האנרגיה הזו ניתן להשוות לאש בישול. שתיית מים או משקאות קלים בזמן הארוחה מכבה את אש העיכול ומפריעה לתהליך העיכול להתבצע במלואו, ובעיקר מונעת את תהליך שחרור אנרגיית החיים מהמזון והטמעתה בזרם הדם. כשאנחנו שותים בזמן הארוחה, אנחנו למעשה סופגים חומרי מזון ללא החיוניות שלהם. אלה אינם מוטמעים בגוף, אלא מצטברים בתאים, והדרך מכאן להשמנת יתר קצרה.
צבעו של הטחול משתקף בשפתיים
אך בזה תפקודו של הטחול אינו תם. בנוסף לתרומתו למערכת החיסונית ולתפקידו בהפרשת אנזימים למיצי הקיבה, מווסת הטחול את פעילות הלבלב, כיס המרה, המעי הדק ובלוטות הרוק בפה. לפי הרפואה הסינית, הטחול מחובר לקו אנרגטי (מרידיאן), שמתחיל בבוהן הרגל, עולה דרך החלק הפנימי של הרגל, חוצה את קו אמצע הגוף שמעל הערווה, מעל ומצד הטבור, חולף בצד החיצוני של בית החזה ומגיע עד לחלקו העליון. כאן הוא נכנס פנימה עובר במרכז הגרון ומסתיים בתחתית הלשון.
בהתאם לחיבור האנרגטי שפורט לעיל, הטחול מספק אנרגיה למערכת בלוטות הרבייה של נשים - כמו השחלות ובלוטות החלב - וכן לשרירים ולבשר. "הטחול שולט בבשר וצבעו משתקף בשפתיים", נכתב בכתבים הסיניים הקלאסיים ולא בכדי: ירידה ברמת החיוניות בטחול גורמת לתקלה בתפעול מיצי המזון. המזון אינו עובר טרנספורמציה לצורתו המזינה, ולכן הגפיים והשרירים אינם מקבלים את אספקת המזון הנחוצה. במצב כזה הפה והשפתיים הופכים יבשים, לבנים וחסרי חיוניות.
המטוס נעלם
הבנת תפקידו של הטחול לא תהיה מלאה אם לא נביא בחשבון את האספקט הנפשי, ונבין שהטחול מושפע ממשברים נפשיים שלא הוטמעו כיאות.
ממש כפי שקרה לאשה בת 33, נשואה ואם לשלושה, שחשה מאושרת מאוד בחוג משפחתה, והגיעה לטיפול עקב כאב מציק בחלק הפנימי של רגלה הימנית. היא נבדקה על ידי כירורג, ולאחר ביצוע בדיקת אקו-דופלר אובחנו דליות פנימיות. הרופא הציע ניתוח ואילו היא התקשתה לקבל קביעה זו, במיוחד משום שלא הייתה עדות חיצונית לדליות.
בבדיקה ראשונית שערכתי לה, היה ברור שהכאבים טיפסו לאורך הקו האנרגטי של הטחול. ההתרחבות בווריד הפנימי נגרמה כתוצאה מירידה ברמת החיוניות בטחול, כשהביטוי היחידי שלה בשלב זה היה כאב לאורך המרידיאן, שהצביע על משבר נפשי שלא הוטמע.
כל שנשאר לי הוא לעזור לה לאתר את המשבר הספציפי ולעבד אותו יחד איתה. בעזרת טכניקת לחישת האנרגיה (עפעוף בעיניים) התברר שהמשבר אירע בשנת 1990. לאחר שיחה קצרה התפרצה המטופלת בבכי וסיפרה את כל הסיפור: בשנה זו היא הייתה נשואה לטייס ושניהם חיו בארצות הברית. בסופי שבוע נהגו לטוס במטוס הפרטי שלהם בלוויית חברים ללאס וגאס למשחקי הימורים. באחת מטיסות אלה נכנסו כולם לחרדה בעקבות הצטברות קרח וקיפאון על אחד מכנפי המטוס, אך בעלה התגבר על התקלה והם נחתו בשלום.
כשלושה שבועות לאחר האירוע רצו הבעל והחברים לחזור על הטיסה, אך היא חששה והם נסעו בלעדיה. המטוס על כל נוסעיו נעלם מבלי להשאיר עקבות. כל המאמצים למצוא אותו עלו בתוהו. היא הניחה שהתקלה ההיא חזרה על עצמה, עיכלה את האירוע, אך לא היתה מסוגלת להטמיע אותו וסירבה לקבל את העובדה שבעלה נהרג בתאונת מטוס. חוסר היכולת להטמיע את האסון בא לידי ביטוי גם בחלומות, בהם הופיע בעלה כשעודנו בחיים.
כתוצאה מכך, הטחול, שהוא האיבר האחראי על ההטמעה בגוף, נפגע. בכי מתמשך החליש אותו ואת האזורים שניזונו מהאנרגיה שלו, הוורידים איבדו את גמישותם והתרחבו.
עיבוד ההיבט הרגשי, לחיצות מקומיות לאורך המרידיאן ושטיפה אנרגטית פתרו את בעייתה הרגשית והכאבים ברגלה נעלמו מיד. המלצתי בפניה לבצע תרגיל פשוט, שמטרתו לשמור על מרידיאן הטחול והקיבה פתוח, כדי לספק אנרגיה לטחול ולהחזיר את הטונוס לכלי הדם הוורידיים. תרגיל זה לא דורש יותר מדקה וחצי, שלוש פעמים ביום, והוא מונע הישנות הכאבים: עומדים ישר, תופסים מאחור את כף הרגל הכואבת בעזרת היד התואמת ומותחים את כף הרגל בכיוון הישבן, כך שהחלק הקדמי של הירך והשוק נמתחים. בצורה זו הקווים האנרגטיים השייכים לקיבה ולטחול נמתחים, וזרימת האנרגיה דרכם מתחדשת. יש לנשום תוך כדי התרגיל.
שתו רק יין
צריך להבחין בין המשבר הנפשי, שגורם להפרעה אנרגטית בטחול, ובין ההיבט הנפשי שנוצר בעקבות הפרעה בתפקוד הטחול. אדם שסובל מהפרעה בתפקוד הטחול יחוש תחושת יובש, צמא וטעם מר בפה.
המחסור במיצי העיכול יגרום לו לאנמיה. פניו יהיו כהים מהרגיל, הוא יסבול מקור בחלק הקדמי של רגליו, עור ידיו ורגליו יהיה קשה וסדוק. כאבים באזור הטבור וגזים במעיים עלולים להופיע, וגופו העגלגל יכיל עודפי שומן.
ברמה המנטלית, נוטה אדם כזה לדאוג בגלל דברים פעוטים, ולמעשה כל דבר ידאיג אותו בצורה אובססיבית.
הוא נעשה חסר מנוחה, חרד, לא מסוגל לבטא את רגשותיו ומפנים את תחושותיו. הוא גם נוטה להתערב בענייניהם של אחרים, כמעט אינו מתעמל, נוטה לשכוח דברים, לא מסיים את דבריו וחש צורך לאכול כל הזמן. הוא אוכל כמויות גדולות מכפי שהוא צריך, לועס כל הזמן (מעדיף מזונות מתוקים ועשירים בנוזלים, כאלה שנספחים בגוף בקלות). הוא גם יהיה ישנוני ומנומנם לעתים קרובות.
לסיכום, בנוסף לנחיצותו של הטחול למערכת החיסונית, הוא חשוב מאוד בתהליך הטרנספורמציה והטמעת האנרגיה המשוחררת מהמזון. שתיית נוזלים (כולל מים) בזמן ארוחות תשבש תהליך זה ותגרום לירידה ברמת החיוניות ברקמות (למעט שתיית מעט יין בזמן הארוחה, שמזרז את תהליך העיכול).
מבחינה נפשית, חוסר היכולת לקבל את האירועים בחיינו יפגע בתפקוד הטחול. איתור מרידיאן הטחול יעזור לנו לאבחן חוסר איזון בטחול, והטיפול בו מומלץ כדי למנוע הופעת מחלה בלתי הפיכה.
