יום שלישי, 14 במרץ 2017

לוקחים לריאות

לכל משבר נפשי יש כתובת פיזית בגוף. ברגע שאדם חווה טראומה שלא עובדה כראוי, תופיע חסימה אנרגטית באיבר מסוים, ובעקבותיה תגיע המחלה. ד"ר נאדר בוטו בסדרת כתבות שתעקוב אחר המקורות הגופניים של סימפטומים נפשיים. פרק ראשון: איך משפיעה חרדת נטישה על הריאות.

על הקשר בין מתח נפשי למחלות גופניות ידוע כבר שנים רבות, אך לאחרונה זכה הנושא להכרה גם מבחינה מדעית ומקבל משקל סגולי גבוה יותר.

כדי להבין טוב יותר קשר זה, צריך להביא בחשבון את אחד מחוקי הטבע המרכזיים, הוא חוק הקוטביות: לכל יסוד או מבנה יש שני קטבים, וכל תופעה או פונקציה יכולה להתקיים בשתי צורות מנוגדות (זכר-נקבה, יום-לילה, לידה-מוות וכו'). הכוח הקוטבי הוא הכוח המניע את הכל ובלעדיו שום דבר לא יכול להתקיים.

מעבר האנרגיה מקוטב אחד לשני כרוך בהופעה של ארבעת שלבי החיים: גירוי, התרחבות, התכווצות והרפיה. ניתן למצוא שלבים אלה בתחומים שונים: ארבע העונות, תהליך ההזדווגות, הנקה, עבודת הלב ועוד.

הבנה של ארבעת שלבי החיים מאפשרת להבין לא רק תהליכים פיזיולוגיים טבעיים, אלא גם איך מתפתחות מחלות. ניתן להתייחס למחלה כאל הפרעה/חסימה במעבר האנרגטי, הנגרמת כתוצאה ממשבר נפשי. האופן שבו מתבטא המשבר הנפשי קובע באיזה שלב מארבעת השלבים תופיע החסימה האנרגטית. יתר על כן, אפשר להצביע על קשר בין משברים ספציפיים לבין האיבר שבו תופיע המחלה בעקבות המשבר.

אבל לפני כן חשוב להבחין בין הסיבה הנפשית שגורמת למחלה הגופנית, לבין המשבר הנפשי שנוצר בעקבות המחלה. לרוב שמים לב למשבר הנפשי שנוצר בעקבות המחלה, ומייחסים לו את הסיבה למחלה. חוסר ההבנה נובע מהקושי לאתר את המשבר הנפשי האחראי להופעת המחלה, במיוחד אם התרחש שנים רבות קודם.

במאמר זה ובאלו שיבואו אחריו נבחן יחד את הקשר בין התפקוד הפיזיולוגי של איברים שונים להשלכות הפסיכולוגיות שלהם. נעמוד על המשברים שפוגעים באיברים ספציפיים, ועל ההיבטים האנרגטיים המשפיעים על הגוף. האיברים בהם תעסוק סדרת המאמרים הם: הריאות, בהן נעסוק היום, הלב, הקיבה, הטחול, מעטפת הלב, מערכת הלימפה, שלפוחית השתן, כליות, כבד, כיס מרה, המעי הדק והמעי הגס.




פחד מוות

הנשימה היא הפעולה הראשונה שמופיעה עם הלידה, והאחרונה שתיעלם עם המוות. דרך הריאות מתאפשר חילוף גזים בין הגוף לאוויר, בריאות נספג החמצן ומהן יוצא פחמן דו-חמצני, והן מאפשרות לחמצן להיספג בדם. יש איברים שבלעדיהם ניתן להמשיך ולחיות כמו טחול, כיס מרה, תוספתן, רגליים וכו', אך כמובן, בלי הריאות אי אפשר לחיות.

מכאן הקשר ההדוק כל כך בין הריאות למוות. ואם נלך צעד אחד קדימה נבין את הקשר בין הריאות לבין המושג "פחד מוות", שעוצר את הנשימה, גורם למתח בריאות ויגרום בשלב מאוחר יותר למחלת ריאות, אם המשבר-הפחד לא יעובד כראוי.

עבור ילדים צעירים, נטישה או אובדן של אחד ההורים קשורים מבחינה ביולוגית בפחד מוות, ומכאן הדרך לפגיעה בריאות קצרה. ניקח דוגמה מעולם החי: גור של פיל, שאיבד את הוריו, חשוף למוות משתי סיבות:
1. אין מי שיניק אותו ואז הוא ימות מרעב.
2. הוא מהווה מטרה קלה ונוחה לטורפים. 
זיכרון ביולוגי זהה קיים גם אצל בני אדם.

המתח שנוצר בעקבות משבר הנטישה או פחד מוות, גורם לעלייה של רמת המתח בריאות. התגובה הטבעית לפירוק מתח כזה הוא בכי. הבכי יכול לבוא לידי ביטוי בשלושה אופנים:
1. בכי תוך הבעה רגשית מלאה וממוקדת.
2. מניעת בכי, מה שגורם לעלייה נוספת של רמת המתח בריאות, דבר שפוגע במיוחד בברונכים.
3. תגובת בכי מוגזמת, שגורמת לירידה ברמת החיוניות של הריאות, דבר שפוגע במערכת החיסונית המקומית של הריאות ויכול לגרום לדלקת ריאות, ולטווח ארוך עלול להופיע בצורת גידול סרטני בריאות.

כאשר נפגם תפקוד הריאות בגלל מחסור באנרגיה, נוטה האדם להתבודד, להתרחק מהחברה ובעיקר מבני משפחתו. הוא נראה עגמומי, עצוב, חסר מרץ ועייף מאוד.

במקרה של בעיות עור - חפשו פחד נטישה סמוי

ילדה בת 13 שהיתה מטופלת באנטיביוטיקה במשך חודש ימים, הגיעה אלי לבדיקה. מבירור
שערכתי נודע לי ששבעה חודשים קודם לכן היא סבלה מדלקת בריאה הימנית, וחודש לפני כן הופיעה דלקת בריאה השמאלית - סיבה מספקת לרופא הילדים לטפל באנטיביוטיקה לתקופה ממושכת מהרגיל.

ביקשתי לדעת האם היו אירועים חריגים במהלך החודשים האחרונים, והתברר שלפני שבעה חודשים אביה עבר תאונת דרכים, והילדה ראתה אותו במצב קשה בבית החולים. עשרה ימים לאחר מכן היא לקתה בדלקת בריאה הימנית. עוד התברר שלפני חודש, בעקבות סכסוך עם הבעל, איימה האם - בנוכחות הבת - לארוז את המזוודות ולעזוב את הבית. שבוע ימים לאחר מעמד זה הופיעה דלקת בריאה השמאלית.

הילדה חששה לאבד את הוריה, והתגובה הטבעית למשבר מסוג זה היתה בכי. אלא שבכי מוגזם עלול לגרום לאובדן אנרגיה חיונית, ובכך להחליש את הריאות ולחשוף אותן לזיהום חיידקי או ויראלי.

מבחינה רפואית, אין הכרח שכאשר יש דלקת בריאה השמאלית, תידבק גם הריאה הימנית, למרות האוויר המזוהם שיכול לעבור מריאה לריאה, או ההפרשות שמכילות את גורם הזיהום ועוברות מצד אחד לאחר.

מבחינה אנרגטית, הסיבה האמיתית לדלקת בריאה הראשונה שנפגעה היא המשבר הנפשי - החיידק המנצל את חולשת הרקמות וגורם לזיהום. המשבר שנוצר כתוצאה מהפחד לאבד את האב, פגע בריאה הימנית וחשף אותה לזיהום. בשלב זה, הריאה השמאלית עדיין מאוזנת מבחינה אנרגטית ולכן לא הזדהמה, למרות נוכחות החיידקים. בשלב הבא, בעקבות החשש מפני נטישת האם, נפגעה גם הריאה השמאלית.

משבר פרידה אצל ילדים למשל יכול להתרחש גם בעקבות נסיעה קצרה של ההורים לחו"ל. הם עלולים לפתח מתח יתר בברונכים, דבר שיתבטא בצורת ברונכיטיס ספסטית, או יהווה בסיס להתפתחות אסתמה.

לפעמים תבוא המחלה לידי ביטוי על גבי העור, שנחשב גם הוא לאיבר נשימה ולעתים קרובות משקף את מצב הריאות, לכן על פי צבע העור אפשר לאבחן את רמת חיוניות הגוף ותפקוד הנשימה. כאשר יש מצב של חוסר אנרגיה בריאות, בסרטן ריאות למשל, חום הגוף עלול לרדת, העור יתכווץ ויחוויר, וכתוצאה מסגירת הנקבוביות לא תופיע הזעה.

כאשר יש עודף מתח בריאות נראה האדם טרוד ורגיש מאוד. הוא דואג וחושש שמא נטל על עצמו עודף מעמסה. אדם כזה נאנח לעתים קרובות אנחות עמוקות, שמטרתן לשחרר את בית החזה המכווץ שלו. הוא נוטה להצטננויות ולשיעולים, בעיקר כאשר אזור החזה העליון נחשף לרוח, למיזוג אוויר או לקור. האף מחובר מבחינה תפקודית למנגנון הנשימה והריאות, לכן עודף מתח בריאות עלול לגרום להופעת פוליפים ברירית האף. מצב זה מסביר את שכיחות השילוב בין אסתמה לפוליפים באף. לעומת זאת, חוסר אנרגיה בריאות יכול להופיע בצורת נזלת וזיהום בדרכי הנשימה העליונות.

גם מחלות עור כמו פסוריאזיס ואורטיקריה מצביעות על עודף מתח בריאות ומחייבות טיפול בריאות ובמשבר שעומד מאחוריהן. לכן, במקרים של בעיות עוריות, מומלץ לחפש את הסיבה לכך בפחד נטישה סמוי.

המלצות לבעלי הילדים שבינינו:

כדאי מאוד ללמד את ילדים את תרבות הבכי ולסייע להם להביע את רגשותיהם. חשוב לעודד אותם לבכות לפני נסיעת ההורים או פרידה זמנית מהם, כדי למנוע עודף מתח בריאות. מצד שני, מומלץ מאוד לתמוך בילדים בשעת משבר פרידה או אובדן, כדי שיוכלו לעבד את המשבר בצורה מלאה ובזמן קצר יחסית, וכך למנוע מהם בכי מתמשך ואובדן חיוניות מהריאות.

יום שני, 2 בינואר 2017

הפרופורציה האלוהית

ליופי האלוהי יש מידות קבועות. הוא מושלם, נצחי, ואינו יפה ביחס למשהו אחר, אלא עומד בפני עצמו ועם עצמו. ויש אפילו נוסחה גיאומטרית בשביל למדוד אותו. חלק ראשון.




בני אדם, באשר הם, בלא הבדל גזע, תרבות, מקום וזמן - הושפעו ועודם מושפעים באופן עמוק ביותר מהערך הקרוי יופי. השפעה זו באה לידי ביטוי בתחומי חיים שונים החל מהטיפוח האישי (ביגוד, צבעי אופנה, פעילות גופנית, דיאטה וניתוחים פלסטיים) וכלה בטיפוח הסביבה (גינון, צמחייה, יצירות אמנות, אדריכלות וכיוצא באלה).

אך השאלה הגדולה נשארת בעינה: מהו אותו יופי, והאם הוא עניין סובייקטיבי, המשתנה מאדם לאדם, ממקום למקום, מעת לעת או שמא ניתן להגדיר יופי בכלים מדעיים ואף למדוד אותו? ומה בעצם ההבדל בין יפה לאטרקטיבי? 

אינסוף דוגמאות ממהלך ההיסטוריה מעידות על כך שחיפוש אחר היפה משותף לכלל בני האדם. כלומר, אם שני אנשים יימצאו באותם תנאי צפייה מול אותו אובייקט, הם יגיעו למסקנות דומות, אף שהם עשויים להיות בני תרבויות שונות ומתקופות אחרות.

מאז ומעולם עסק המין האנושי ביופי ועקב אחר השפעתו על אורח החיים ועל יכולת ההישרדות שהוא מקנה. עצם העובדה שהוא קיים בכל מקום ובכל זמן יש בה כדי להעיד לכאורה על תכונה אבולוציונית שהשפיעה על התנהגותם של בעלי החיים. העיסוק ביופי היה ונשאר צורך קיומי ראשון במעלה עבורם ועבור בני האדם גם יחד, כיוון שיופי הוא עדות לכך שחוקי הטבע שולטים ביקום. היופי (הסימטריה, האיזון) ביטא נכונה את חוקי הטבע בסביבה התואמת לו. כיוון שכך הוא נתמך באנרגיה טבעית, קיבל עוצמה והשתלב היטב באופן הרמוני עם החלקים האחרים המרכיבים את הטבע. מה שטבעי והרמוני נתפס על ידי בעלי החיים ובני האדם כיפה. ומכאן יופי קשור בעוצמה, בכוח וביציבות, בניגוד לכיעור, שמרכיביו אינם נתונים ביחס הרמוני, אינם מתואמים, ומכאן שהם גם חלשים יותר.

בעלי חיים רבים מיטיבים לנצל את התכונות שהטבע חנן אותם בהן - אך הצורות, הצבעים והקישוטים, שמקנה להם היופי, אינם מטרה בפני עצמה. תפקידו של היופי הוא העברת מידע לסביבה ומשיכת בן זוג למטרות התרבות. פרחים משתמשים בצבעים ובצורות סימטריות, כדי למשוך אליהם חרקים, שהודות להם הם יכולים להמשיך להתקיים. פגיעה או מחלה של האורגניזם גורמות לאובדן הסימטריה והיופי שלו. ניתן לראות אפוא ביופי מעין דקדוק אוניברסלי של שפת הטבע, המייצג תקינות גנטית וניקיון מטפילים, מחלות או ליקויים.

תקינות זו מאפשרת קיום הזדווגות והורשת איכויותיה לצאצאים. לכן יופי קשור ישירות גם לבריאות – אנו נמשכים ליפה משום שהוא משדר חוסן, עוצמה והעדר ליקוי.


יופי של יחס

תיאוריות רבות נכתבו על מושג היופי, אך רובן הסתפקו בתיאור הרגשות הנובעים מהאינטראקציה עם היופי ולא הגדירו אותו. הפילוסוף היווני אריסטו כתב שהיפה "יסודו בשיעור ובסדר", כלומר ביחס ובאופן הארגון של הדברים, אך לא הגדיר מהו מקור היחס ואופן הסדר. אפלטון, שקדם לו, לא הסביר מהו מקור היופי והסתפק באמירה: "אהבה ליופי, כמו אהבה לטוב, לא צריכה הסבר, היא נתון ראשוני, כמו התודעה העצמית". סוקרטס מצדו סיפק אמירה שטחית עוד יותר: "הדברים היפים - יפים הם מכוח היפה".

במאמר זה ננסה למצוא נוסחה כללית המגדירה את היפה בכל התחומים.
נוסחה שבאמצעותה ניתן יהיה לקבוע חוקים ונורמות אוניברסליים של יופי.

התיאוריה שאני הולך להציג בפניכם תתאר את היופי המושלם, הנצחי, שבא לביטוי מהרגע הראשון של בריאת החלקיק הראשון ביקום.
יופי שאינו מתהווה ואינו מתכלה, אינו גדל ואינו פוחת, שאינו יפה ביחס למשהו או למישהו אחר, אלא עומד בפני עצמו ועם עצמו.

תיאוריה זו תשרטט גם את ההבדל בין אטרקטיביות ליופי, בין "מוצא חן בעיני", שגורם למתבונן להימשך לדבר מסוים בלי שהדבר יענה על הקריטריון של יופי. ובמילים אחרות תיאוריה זו תגדיר מהו היופי האלוהי.


חמניה. ביטוי טבעי לסדרת פיבונאצ'י

חיתוך הזהב

היופי מתגלה בשלושה מופעים עיקריים: בטבע, באמנות ובאדריכלות (ואליהם נתייחס במאמר זה), ובקרב בני אנוש (אליהם אתייחס במאמר הבא). לפיכך התיאוריה האוניברסלית ליופי חייבת למצוא מכנה משותף לשלושתם.

כדי להגדיר דבר כיפה, החלקים המרכיבים אותו צריכים לכלול שני מאפיינים עיקריים: סימטריה והרמוניה. לאחר התבוננות מעמיקה נגלה שהמקור של שני המרכיבים האלה הוא מבנה לולייני לוגריתמי, המהווה בסיס מבני של צורות בטבע. צורה לוליינית זו מהווה גשר בין האנרגיה הראשונית, שממנה עשוי כל חומר, לבין החומר המופיע עם מסה וצורה.

צורה לוליינית זו מופיעה בכל המישורים ביקום: בחלקיקים תת-גרעיניים (הבונים את הניוטרון והפרוטון), ב-DNA, בסיבי השרירים (אקטין ומיוזין), בקונכיות, במערבולות מים באוקיינוס, בטורנדו ואפילו בגלקסיות.

הלוליין הלוגריתמי הוא צורה שבה גדל הרדיוס תוך כדי תנועתו סביב העקומה, בלי לשנות את צורתו עם גדילת ממדיו. קיים יחס מסוים בין חלקיו השונים, שניתן לכימות במונחים מתמטיים. יחס זה מוכר בשם "יחס הפי" (PHI). יחס פי הוא מספר המביע פרופורציה גיאומטרית שנודעה כבר בימי קדם, מספר שזכה במאה ה-19 לתוארי כבוד כגון "מספר הזהב" או "חיתוך הזהב" ואפילו "הפרופורציה האלוהית".

בחלק גדול מתופעות טבע, שמוגדרות על ידינו כ"יפות", קיים "יחס הפי" - המתאר יחס הרמוני בין חלקים שונים, שנחשב כיחס היפה ביותר. יחס זה שכיח לא רק בטבע אלא גם באמנות, ויושם על ידי תרבויות קדומות בקתדרות, פסלים ארכיטקטורה וסמלים.

אם נחלק את הלוליין הלוגריתמי לרבעי עיגולים ומהם נבנה ריבועים, נקבל סדרה של ריבועים בערכים הולכים וגדלים לפי סדר מסוים, הידוע כסדרת פיבונאצ'י.

המנה של כל שני איברים רצופים (גדולים) בסדרת פיבונאצ'י שואפת ליחס הזהב. לדוגמה: 34 ו-55 הם שני מספרי פיבונאצ'י עוקבים. אם נחלק 55 ב-34, נקבל יחס זהב של 1.617 - זהו מספר לא רציונלי שמבטא יחס מיוחד המעיד על הקשר בין היחס המתמטי לבין העולם, כפי שהוא משתקף בטבע, במדע, וביצירה התרבותית והאמנותית. כאמור סדרת הריבועים המתקבלת מהלוליין הלוגריתמי יוצרת מלבן הידוע בשם "מלבן הזהב". מלבן שההתבוננות בו מעניקה תחושת פרופורציה ויופי. אם נחלק את האורך של מלבן הזהב ברוחב שלו נקבל את "יחס הזהב". היוונים הקדמונים והמצרים הקדמונים התייחסו אל יחס הזהב כאל יחס אסתטי במיוחד, ולכן ניתן למצוא יחס זה במבנים מן העולם העתיק, כגון הפרתנון באתונה והפירמידות במצרים כמו גם ביצירותיו של ליאונרדו דה וינצ'י, למשל ביצירה הלא גמורה "Saint Jerome", שבה ניתן לראות שהדמות המרכזית נתונה בתוך מלבן הזהב.


סיינט ג׳רום, ציור של ליאונרדו דה וינצ׳י. התמונה לקוחה מכאן: https://en.wikipedia.org/wiki/St._Jerome_in_the_Wilderness_(Leonardo)

בין איצטרובל לכינור

צורת הלוליין הלוגריתמי היא הבסיס ליופי, הנראה לעין ממבט ראשון, והפרופורציה האלוהית שנגזרת ממנו, מקנה לדבר את תכונות היופי העיקריות - סימטריה והרמוניה.

הצורה הלוליינית מאחדת בין שתי תכונות אלו באופן מלא ומעניקה לפרחים, למשל, יופי אובייקטיבי, שמושך אותנו אליהם ממש כפי שהפרפרים, הדבורים והחרקים נמשכים אליהם ומוצאים בהם מקור תזונה וחיים.

הדבר ניכר וברור לעין בצורותיהם של הוורד, החמנית, האיצטרובל, הכרוב או הקונכייה. ההרמוניה והסימטריה גורמות לכל אלה להקרין יופי ושלמות, שלא השתנו בחלוף השנים ובתרבויות השונות. אך לעתים ההרמוניה והסימטריה סמויות, ולא נראות לעין ברגע הראשון. על מנת לגלות אותן, עלינו לדמיין לוליין וירטואלי ו"להלביש" אותו על פרפרים, צמחים ופרחים שונים.

גם ביצירה מוזיקלית נמצא שקנה המידה ליופי נמדד בערכים כמותיים, התורמים תרומה חשובה להרמוניה ולסימטריה של היצירה. כך למשל במספר ניכר של יצירות מוזיקליות, כמו ב"פוגות" של יוהאן סבסטיאן באך, ישנם קטעים המהווים "כפילים" כמעט סימטריים של קטעים אחרים. גם בכלי נגינה נמצא ביטוי לפרופורציה האלוהית - בכינור, למשל.

לסיכום, יופי הוא ביטוי ישיר לחוקי הטבע, שהלוליין הלוגריתמי הוא אחד מהם. ההרמוניה והסימטריה הן השחקניות הראשיות בהגדרת היופי. מאחר שהיופי הוא ביטוי ישיר של חוקי הטבע, הוא מקרין אנרגיה, עוצמה, בריאות, פוריות ואיזון - כל אחד מבעלי החיים ובני האנוש מתמגנטים לכל אלה, ללא קשר לתרבות, גזע או זמן.