יום חמישי, 9 באוגוסט 2018

בטן מלאה

המעי הגס נחשב לתחנה האחרונה במערכת העיכול, שבה נספגים המים של שאריות המזון, והתוכן הופך מנוזלי למוצק. מאחורי תפקוד תקין של המעי הגס, עומדים תהליכים פיזיולוגיים שונים וביניהם ספיגת נוזלים ומלחים, התכווצות והרפיה קצבית שמערבבת את התוכן ומעבירה את הצואה לרקטום (חלחולת).

תנועתיות המעי הגס חשובה לתהליך ספיגת הנוזלים ולתנועת התוכן הצואתי. שינוי בתפקודו התקין כתוצאה ממחלות, מתח נפשי, טיב האוכל ונטילת תרופות עלול לגרום לשינוי משמעותי בתנועתיות המעי, שמתבטאת בעצירות או שלשולים.

כך למשל תסמונת המעי הרגיז, תופעה שכיחה אצל אנשים הסובלים ממתח נפשי, מתאפיינת בהפרעה זמנית או כרונית בתפקוד המעי הגס שמופיע בצורת עצירות, שלשולים וכאבי בטן כתוצאה מהתכווצויות יתר במעי.

גם סרטן המעי הגס שכיח מאוד בעולם המערבי, ולרפואה המערבית אין תשובות חותכות לסיבת הופעתו, אם כי היא מונה את גורמי הסיכון: פוליפים במעי ובחלחולת, גידול סרטני במקום אחר בגוף, סיפור משפחתי של גידול במעי הגס, דלקת כרונית, הפרעה בתפקוד מערכת החיסון בגוף וגם גורמי תזונה מסוימים המגבירים את שכיחות הגידול הסרטני במעיים (אכילת כמויות עודפות של בשר ותפריט עתיר שומנים ודל סיבים).


עבודת טיהור

לפי הרפואה הסינית מופקד המעי הגס על טרנספורמציה והרחקה של שאריות ופסולת המזון ובנוסף משלים בפעילותו את תפקיד הריאות (טיהור הדם מהפחמן הדו חמצני ומהאנרגיה הלא רצויה, דרך הנשימה).

קוטביותו של המעי הגס חיובית, ונתיב המרידיאן שלו מתחיל בציפורן האצבע המורה, חולף לכל אורך החלק האחורי של הזרוע עד לכתף, נוגע בגבול העליון של השכמה, יורד לעמוד השדרה ומסתיים בצד הצוואר ובחניכיים. מהלך המרידיאן מסביר את סיבת הופעת ההתכווצויות והכאבים בשרירים ובעצמות בשילוב עם מחלות או הפרעות בתפקוד המעי הגס.

ברמה הרגשית: הפחד מביקורת נחשב כסיבה העיקרית לעלייה ברמת המתח במעי הגס ומתבטא בשמירת הרגשות בבטן. באופן סמלי, הפחד מביקורת על הבעת רגשות, דומה לפחד משחרור הגזים מהמעי הגס בנוכחות אחרים.

בשני המצבים פחד זה גורם להופעת מתח במעי הגס.

עודף מתח הקשור ב"פחד ביקורת" בשילוב עם פחד מאפשרות לפגיעה גופנית, גורם לעליה ברמת המתח בחלל הבטן ובאופן מיוחד במעי הגס, שיכול לבוא לידי ביטוי בהופעת כיבים ברירית המעי ודלקת כרונית במעי. במקרים קלים יותר מופיעים שלשולים.

ביקורת יתר על אחרים (השמצת הסובבים למשל) תגרום לאובדן אנרגטי מהמעי הגס, וכתוצאה מכך לאובדן הטונוס במעי, שמתבטא בצורת עצירות, ובמקרים קיצוניים בצורת גידול סרטני.

חסימה במרידיאן זה מתרחשת בבירור כאשר הצ'אקרה השלישית (מקלעת השמש) נחסמת בגלל פחד מאפשרות לפגיעה גופנית או פחד ממחלה. מאחר שזהו מרכז הקשר החברתי, חסימה במרידיאן המעי הגס כתוצאה מעודף ברמת המתח במעי, גורמת לאדם לאבד עניין באנשים שאינם בני משפחתו המיידית. הוא מפתח חוסר אמון בידידיו, נראה מאוכזב מהם, אך גם תלוי בהם. הוא אינו מסוגל לנקוט יוזמה חברתית. שינתו קלה ועלולה להתקצר עוד יותר בגלל מחסור בפעילות גופנית.

ברמה הגופנית: חסימה אנרגטית, שנגרמת על ידי ירידת רמת החיוניות, תתבטא בנטייה לגודש באף, רגישות יתר בדרכי הנשימה העליונות, נפיחות וכאבי גרון, רגישות ושלפוחיות בחניכיים - בעיקר העליונים, חיוורון בעור, נטייה לזיהומים, כאבי כתפיים (כתפיים תפוסות), כתף קפואה, כאבים במרפק ("טניס אלבו"), כאבים בזרוע ובאצבעות הידיים, רעד באצבעות וכיבים במעיים. מחסור באנרגיה מופיע גם כדימום באף, נפיחות בבטן, עצירות, אבנים במעי הגס, טחורים, עיניים אדומות ותחושת קור בבטן התחתונה ובגפיים.

היחלשות אנרגטית גורמת גם לניוון תאים, אשר מוליכה להיווצרות תאים סרטניים במעיים. חשוב להדגיש שתזונה ממלאת תפקיד חשוב מאוד בהאצת הופעת הסרטן, בעיקר אם מתקיים בגוף תהליך איטי של פירוק חומרי מזון. בתהליך זה מיוצרים חלקים רעילים אותם כינה וילהלם רייך (מדען אוסטרי שתיאר בצורה אובייקטיבית את אנרגיית החיים בבעלי חיים) "טי בציליוס" (T.BACILLUS) או "מתגי מוות".

תהליך כזה מתרחש כאשר צורכים כמויות גדולות של בשר, בעיקר בצירוף מזונות עשירים בפחמימות, או כששותים נוזלים בזמן ארוחות. עיכול החלבונים דורש סביבה חומצית חזקה בקיבה. החלבונים גורמים להפרשת מיצי עיכול בסיסיים, ושילוב של המיצים והחלבונים גורם לנטרול פעילות האנזימים המופקדים על עיכול החלבון של הבשר. למעי הגס מגיע חלבון לא מעוכל, המתעכל על ידי הפלורה החיידקית דרך תהליך ריקבון והפרשת רעלים שנספגים במעי הגס.


המכונית ניזוקה, הבריאות נפגעה

גבר בן 43, נהג מונית במקצועו, שהופנה אלי לטיפול על ידי אחיו, שהוא רופא מנתח, הוא דוגמה למקרה של חסימה במעי הגס. האיש סבל מכאבים בכתפיים ובזרוע, שלפוחיות בחניכיים וקושי ליישר את האצבע המורה הימנית. לאחר שבדיקות וצילומי רנטגן שנערכו לו לא זיהו כל גורם לתסמינים שהתגלו, החל האיש לחשוד שהוא חולה במחלה קשה במיוחד. המחשבה, יש לשער, רק הכבידה עליו עוד.

בבדיקה אנרגטית מצאתי חסימה במרכז מקלעת השמש, שנוצרה ב-1988. כששאלתי אותו אם באותה שנה הוא עבר אירוע שהפחיד אותו ובעטיו נשקפה לו פגיעה גופנית, התברר שבאותה שנה אירעה לו תאונת דרכים במכונית חדשה, שלא היתה עדיין מבוטחת. הרכב ניזוק באופן משמעותי, והאיש הפסיד כסף רב. מתוך ידיעה שעשה טעות חמורה (לנסוע מבלי להשלים את תהליך ביטוח הרכב), העדיף לא לספר את הדבר לאיש ולשמור הכל בבטן. הפחד שנוצר מתאונת הדרכים גרם לחסימה במרכז מקלעת השמש, והפנמת רגשותיו בניסיון להימנע מלשמוע ביקורת על מה שעשה, גרמה לעליית רמת המתח במעי הגס.

התסמינים שהופיעו הצביעו על חסימה במרידיאן ופתיחתו פתרה מיד את הכאבים באצבע. בהמשך, עזרתי לו לראות שכאביו קשורים למסלול המרידיאן הזה, לימדתי אותו לבצע תרגיל ספציפי לפתיחת המרידיאן, ולאחר שדנו ועיבדנו את המשבר, נפתרו בעיותיו.

הורים ביקורתיים מייצרים ילדים חסרי ביטחון

איכות האוכל והרגלי האכילה בחיים המודרניים יוצרים לא אחת מצבים חדשים, בהם מערכת העיכול לא עומדת בנטל, וכתוצאה מכך תהליך הרחקת הפסולת משתבש. כל אחד צריך לקחת אחריות אישית ולשנות את אורח חייו, כדי לתקן את חוסר האיזון שנוצר במערכת העיכול בכלל ובמעי הגס בפרט.
חשוב לשמור על האיזון בעיקר בשני תחומים עיקריים ולהחזיר את המעי הגס לתפקוד תקין:
1. תוספת סיבים טבעיים לאוכל. 2. ניקוי המעיים.

ישנם אמצעים שונים כדי להשיג את שתי המטרות הנ"ל, ביניהם ניתן להזכיר תוספת ויטמינים, צום, מיצי ירקות ופירות טריים, תרגילים גופניים, יוגה ומדיטציה, וניקוי ישיר של המעי הגס ע"י הידרוקולון תרפיה (שטיפת המעי במים דרך פי הטבעת).

כל האמצעים הללו מתקנים את הסימפטומים הקשורים במעי הגס כמו שלשולים, עצירויות, נפיחות יתר, גזים, דלקות במעי הגס וכו', אך אין בהם לפתור את הבעיה הבסיסית העומדת מאחוריו.

מהתבוננות ממושכת במספר לא קטן של אנשים הסובלים מהפרעות או ממחלות במעי הגס, נראה שמדובר באנשים עם בעיות רגשיות על רקע של חוסר ביטחון, שנוצר בעקבות ביקורת יתר מצד הוריהם. אלה אנשים שלפני כל התבטאות הם מביאים בחשבון את תגובות ההורים, והדבר גורם להם בסופו של דבר להעדיף לשמור את הדברים בבטן (אגב, לעתים קרובות בעיה מסוג זה באה לידי ביטוי בשפתיים קפוצות), וכך במרוצת השנים, רמת המתח הבסיסית במעיים גוברת עד הופעתה של מחלה פיזית.

לסיכום, המעי הגס הוא איבר המופקד על הרחקת פסולת המזון מהגוף, על התפקוד התקין הקשור באיכות המזון, הרגלי אכילה, ועל תפקודן התקין של הריאות. אך הגורם העיקרי שפוגע במעי הוא הגורם הרגשי.

הפחד מביקורת גורם לאדם לשמור את רגשותיו בבטן, דבר שגורם לחוסר איזון בתפקוד המעי הגס. הרגלי אכילה לא נכונים מזרזים את הפגיעה בתפקודו התקין, ואילו פעילות גופנית סבירה ושתיית נוזלים בין הארוחות מסייעות להורדת רמת המתח במעי ולאזן את פעולותיו.

יום חמישי, 19 ביולי 2018

על חשבון הכליות

לכל משבר נפשי יש כתובת פיזית בגוף. ברגע שאדם חווה טראומה שלא עובדה כראוי, תופיע חסימה אנרגטית באיבר מסוים, ובעקבותיה תגיע המחלה. והפעם: איך משברים כספיים פוגעים בכליות

הרפואה המערבית גורסת שלכליות שני תפקודים עיקריים: הוצאת פסולת מזרם הדם וויסות תפקודים הקשורים במחזור הדם. הכליות מסננות פלסמה מהדם ומרחיקות חומרים לא רצויים עם הפרשת השתן. החומרים שלא רצויים בפלסמה כוללים: רעלים, חומרים מטבוליים, מים מיותרים ועודפי מלחים. כמו כן מווסתות הכליות את החומציות בדם על ידי הפרשת מלחים בסיסיים בשתן.

תפקידים נוספים של הכליות: יצור והפרשת הורמון בשם אריטרופויטין, הקובע את קצב יצור תאי הדם במח העצם, כמו יצור ויטמין D פעיל, שנספג בעור ובמעיים.

הרפואה הסינית מייחסת לכליות תפקידים נוספים, ולפיה נחשבות הכליות לאיבר החיוני ביותר בגוף, לצד הכבד. תפקוד שלפוחית השתן משלים את תפקוד הכליות וכולל בתוכו את בלוטות יותרת הכליה, מערכת העצבים האוטונומית ואיברי הרבייה.

קיים קשר ביולוגי בין מצבי מתח מיני וטריטוריאלי ליותרת הכליה והכליות. קשר זה בא לידי ביטוי ברור אצל החיות אך מתקיים גם אצל בני אדם: החיה נוהגת לסמן את טריטוריית המחיה וההזדווגות שלה באמצעות הפרשת שתן מהכליות. פלישת חיה זרה לטריטוריה שלה תגרום למתח, שיוביל להפרשת הורמוני מתח כמו אדרנלין, נוראדרינלין וקורטיזון המופרשים ביותרת הכליות, במטרה להגן על הטריטוריה או לברוח מסכנה.

תמצית החיים מרוכזת בכליות

מרידיאן הכליות מתחיל בשקע כף הרגל, ממשיך מתחת לקרסול עד קצהו הקדמי פנימי של גיד אכילס, משם הוא נע לעבר פנים הרגל ומסתיים בשקע שבין הצלע הראשונה ושוליה התחתונים של עצם הבריח.

מבחינה אנרגטית מאחסנות הכליות את תמצית החיים הבסיסית שמקורה:
1) באנרגיה הבסיסית שהשקיעו ההורים בעת ההפריה ובזמן התפתחות העובר
2) בתמצית המזון שלאחר הלידה שמקורה בקיבה ובטחול. אנרגיית הכליות מהווה את הבסיס לאנרגיה של האיברים אשר מווסתים את תפקוד אנרגיית המין והרבייה.
3) באנרגיה שנספגת ישירות מהאדמה - הצ'אקרה הראשונה (מרכז המין).

אי לכך הכליות לא רק מפקחות על הנוזלים ומאחסנות את תמציתם, אלא גם מווסתות את תהליך הצמיחה, הרבייה והחיים. אנרגיית הכליות הכרחית להתפתחות העצמות, השרירים, הציפורניים, השיניים ומח העצם.

תפקוד לקוי של הכליות משפיע לא רק על מערכת הרבייה, אלא גם על מבנה השלד של הגוף.

לכן בתהליך ההתפתחות הגופני מהווה אנרגיית הכליות גורם מרכזי. אצל ילדה בגיל שבע הקוטב הזכרי מתחזק והאנרגיה הזכרית בכליות נמצאת בשפע. שיניה ושיערה גדלים, העצמות כמובן גדלות אף הן וישנה גם עלייה בגובה. אצל ילד בגיל שש-שבע השיניים והשיער גדלים בעוצמה. בגיל 14 האנרגיה הזכרית מתחזקת, במיוחד כאשר מתחזק הדחף המיני. הנערה הופכת לאשה פורייה. אצל הנער אנרגיית הזרע מתמלאת ומפרישה. בגיל 21 מתחזקת האנרגיה הקוטבית וצומחות שיני הבינה.

בגיל 49 נחלש הפוטנציאל הקוטבי בין שני הקטבים. אנרגיית הכליות נחלשת ומחזור הווסת פוסק. אצל הגבר נחלשת אנרגיית הכליות, השיער נעשה דק יותר ולבן והשיניים שבירות יותר. הפרשת הזרע נחלשת או נפסקת.

כשגברים מגיעים לגיל זה ועדיין מסוגלים לקיים יחסי מין - זו עדות לפוטנציאל אנרגטי חזק, המהווה גם סימן לאריכות ימים. אך כדאי לזכור שקיום יחסי מין באופן מוגזם, ובעיקר איבוד נוזל זרע רב, עלול לגרום לירידה ברמת החיוניות של הכליות. לכן מומלץ להתחשב בגיל, וללמוד טכניקת שמירת נוזל זרע, כמו טנטרה או טאו.

העור מאבד מגמישותו, השיער נושר

משברים נפשיים הקשורים במישור החומרי (חובות כספיים או הפסדים, בעיות בבית, בעבודה, במכונית וכו') עלולים לגרום לחוסר איזון אנרגטי בכליות. הבעת יתר של המשבר תגרום לירידה ברמת החיוניות של הכליות, הפנמה רגשית תגרום לעלייה ברמת המתח ומשברים "טריטוריאליים" יפגעו בתפקוד יותרת הכליות. כך למשל יציאת ילד לפנימייה, די בה כדי ליצור "קונפליקט טריטוריאלי" של ניתוק ממקום מוכר. גם מאבקי כוח בתחום העבודה, ומאבק שליטה על טריטוריה מסוימת, ישפיעו על תפקוד יותרת הכליות.

כאשר הכליות אינן מתפקדות, סובל האדם ממצב של לחץ ברוב תחומי חייו. הוא חש באופן קבוע פחד וחרדה, נבהל בקלות ומתעייף בנקל, משום שהעמיס על עצמו מטלות רבות מכפי יכולתו. גם היכולת שלו לקבל החלטות תתערער, רצונותיו ודחפיו ייחלשו. הוא יתבלבל בקלות ויחשוש מהדברים הפשוטים ביותר, ולא יהיה מסוגל להשלים מטלות שהתחיל בהם.

מבחינה גופנית חוסר איזון בכליות יגרום להופעת סימנים של מחסור באנרגיה חיונית, אשר מזינה את השרירים, העור, העצמות, השיניים והשיער. פניו של אדם הסובל מחוסר איזון בכליותיו יהיו כהים, אפורים וחסרי ברק, כפי שניתן לראות לעתים קרובות אצל חולי אי ספיקת כליות כרונית, אשר מחוברים למכונת דיאליזה. העור מאבד מגמישותו, מזדהם בקלות ונוטה לפתח אקזמה. מופיעה נשירת שיער, השיניים והעצמות נחלשות ונוטות להישבר בקלות יחסית.

האדם יחוש בכבדות ומתח רב בשרירי הבטן התחתונה האחורית (מהצלעות ועד לערווה, לאורך הגב), חולשה בגפיים התחתונות, קור בחלק הגוף התחתון ובצקות ברגליים (רק כאשר הכליה השמאלית נפגעת). הפנים וכפות הרגליים יהיו חמות, ותופענה דלקות וזיהומים בכליות, אבנים בכליות, יתר לחץ דם, התנפחות וכאבי גרון, דימום מהאף, מחסור בהורמונים ועלייה בפעילות מינית במקרה של עלייה במתח, או אבדן הדחף המיני עד כדי אין אונות, במקרה של היחלשות האנרגיה.

לאמהות שבינינו, חשוב לדעת שהמצב האנרגטי של האם בזמן ההריון מהווה חשיבות רבה לבריאות העובר, שכן לאנרגיית הכליות תפקיד חשוב בתפקוד מח עצם והמערכת החיסונית.

שלפוחית השתן זוכרת הכל

תפקידה של שלפוחית השתן לפי הרפואה המערבית מצטמצם לאחסון השתן והוצאתו בעזרת התכווצות השריר. מבחינה אנרגטית, לעומת זאת, תפקידה המרכזי הוא לטהר את נוזלי הגוף באמצעות הפרשתם החוצה.

מרידיאן שלפוחית השתן משלים את מרידיאן הכליות: הוא מתחיל בזווית הפנימית של העין, עולה אל המצח, יורד לאורך העורף וחוט השדרה, שריר העכוז, גב הרגל ואמצע העקב וממשיך לאורך מרכז כף הרגל, עד שהוא מסתיים בחלקה החיצוני של ציפורן הבוהן הקטנה.

הסיבה הרגשית השכיחה ביותר לפגיעה בשלפוחית השתן היא משבר מיני. משבר כזה יכול להיות כתוצאה מקנאה לבן או בת הזוג, גילוי חוסר נאמנות של בן הזוג, או חשש להיחשף כתוצאה מבגידה בבן הזוג.

אצל נשים שעברו חוויה שלילית כמו ניצול מיני או אונס, ולא עיבדו את המשבר בצורה נכונה, הדבר עלול לגרום לעליית רמת המתח בשלפוחית השתן ובצוואר הרחם, וכתוצאה מכך לחסימה במרידיאן שלפוחית השתן.

כך במקרה של רווקה בת 32, שעמדה בפני ניתוח כריתת הרחם, כתוצאה מגילוי גידול סרטני בצוואר הרחם. בבדיקה אנרגטית נתגלה שבעייתה הנפשית החלה בגיל 12. כאשר היא שיחזרה את המקרה היא פרצה בבכי. הסתבר שבגיל זה היא נאנסה על ידי קרוב משפחה מספר פעמים, ופחדה לגלות את הסוד. היא הרבתה לבכות לבדה בסתר - כתוצאה מכך חלה ירידה משמעותית ברמת החיוניות - והדבר הוביל לגידול סרטני בצוואר הרחם.

אצל גברים, הערמונית היא האיבר המועד לפגיעה במקרים של משבר מיני. עודף מתח יגרום להיפרטרופיה - הגדלת שלפוחית השתן, ואילו חוסר אנרגיה יגרום לגידול סרטני בפרוסטטה.

ברמה המנטלית, אדם שמרידיאן שלפוחית השתן שלו חסום, יחוש עייפות קשה. הוא יתרגז בקלות בגלל כל דבר קטן, יפתח נטייה לתגובות מוגזמות יגיב בפחד וזיעה קרה, יפתח אי יציבות נפשית ואף נוירוזה.

מבחינה גופנית יחוש אדם שמרידיאן שלפוחית השתן שלו חסום, כאבים בגב וכיווצים בשריר השוק האחורי. הוא עלול לסבול משבר הליכה בעקב או מקרע בגיד אכילס. הוא יפריש שתן לעיתים קרובות אך בכמויות קטנות בגלל ששלפוחית השתן שלו מכווצת וחסרת גמישות, ויחוש צריבה בעת מתן שתן. לעתים, עלולות להופיע גם דלקות בדרכי השתן, גידול יתר של הפרוסטטה, כאבים בעצם הזנב, רגישות יתר לקור, גודש באף, גירוי בבסיס האף והצטברות שומנים מתחת לעור, סמוך לזווית העין הפנימית.

חסימה כתוצאה מקונפליקט מיני

לאחרונה פנה אלי חבר בעקבות שבר הליכה בקרסול, כאבים בחלק החיצוני של כף הרגל בסמוך לבוהן הקטנה, כאבים כרוניים בגב התחתון שהשפיעו על הרגל, ונפיחות בזוויות העפעף (xantilasma). בנוסף לכך סבל מיתר לחץ דם וכולסטרול גבוה בדם. לאחר שעבר בירור אורטופדי נשלח למיפוי עצמות ואובחן שבר הליכה בקרסול. הוצע לו טיפול בגבס למשך שלושה שבועות אך הוא ביקש לקבל חוות דעת שניה.

לי היה ברור מיד שהוא סובל מחסימה כרונית במרידיאן שלפוחית השתן, כתוצאה מקונפליקט מיני. בבדיקה האנרגטית שלו גיליתי חסימה במרכז המיני, שהתרחשה לפני 39 שנה. התברר שמי שהיתה אז חברתו, בגדה בו עם החבר הכי טוב שלו. הדבר יצר אצלו חסימה ולחץ מתמשך כתוצאה ממשבר הפרידה מאדם יקר, וגרם לו לחסימה במרכז החזה, אשר הופיע בצורת יתר לחץ דם ורמת כולסטרול גבוהה בדם, בנוסף לחסימה במרכזי המין, עליית רמת המתח בשלפוחית השתן ומתח לאורך מרידיאן זה.

הענקתי לו הזדמנות להביע רגשית את המשבר שלו, הענקתי טיפול מקומי קל והנחיתי אותו לעשות תרגיל ספציפי לשחרור מרדיאן שלפוחית השתן - ואכן הכאבים חלפו לחלוטין, עד כדי כך שהוא לא נזקק לגבס.

לסיכום, לכליות יש תפקיד חשוב לא רק כמווסתות ומטהרות דם מחומרים רעילים ומעודפי נוזלים, אלא גם בשמירת רמת החיוניות לרוב איברי הגוף. משברים חומריים פוגעים בתיפקודם ומובילים להופעת מחלות הקשורות בכליות. משברים טריטוריאליים פוגעים בבלוטת יותרת הכליה ואילו משברים מיניים פוגעים בשלפוחית השתן.

יום שישי, 22 ביוני 2018

פחד קרום הלב

לכל משבר נפשי יש כתובת פיזית בגוף. טראומה שלא עובדה כראוי, תוביל לחסימה אנרגטית באיבר מסוים, ובעקבותיה תגיע המחלה. והפעם: איך החשש להתאהב מחדש בעקבות משבר פרידה מאדם יקר פוגע במעטפת קרום הלב.

קרום הלב הוא החלק הפחות מוכר של הלב, אך אין זה אומר שהוא פחות חשוב. תפקידו של הקרום, העוטף את הלב מכל צדדיו, הוא להגן עליו מגורמים שונים: הוא מפחית את החיכוך בין הלב לבין האיברים שסביבו; הוא מגן על הלב מתנועות חדות שמתרחשות במהלך שינוי בתנוחת הגוף; והוא שומר על הלב מהתפשטות זיהומים או גידולים באיברים קרובים.

מעטפת הלב עשויה משתי שכבות, שביניהן קיים נוזל בכמות שנעה בין 15 ל-50 סמ"ק. אך כמות זו יכולה להגיע ליותר מליטר אחד במצבי מחלה דלקתית או גידולים של קרום הלב.

מחלות שונות עלולות לתקוף את קרום הלב, והשכיחה מכולן (6%-2% מהאוכלוסייה) היא דלקת קרום הלב, שנובעת בדרך כלל מסיבות לא ידועות או כתוצאה מזיהום ויראלי. ברוב המקרים הדלקת חולפת מבלי שאובחנה הסיבה.
כמו יתר הרקמות והאיברים בגופנו, גם קרום הלב מושפע ממצבים נפשיים ורגשיים שיכולים לעתים לפגוע בתפקודו התקין ולחשוף אותו למחלות שונות. אין ברפואה הקונבנציונלית התייחסות להיבט הרגשי והשפעתו על מעטפת הלב, אך היבט זה בא לביטוי חלקי ברפואה הסינית, לפיה קרום הלב מסייע לוויסות מחזוריות הדם במערכת הקרדיוסקולרית המרכזית, הכוללת את אבי העורקים, העורקים, הוורידים הגדולים וצינורות הלימפה.

מבחינה פונקציונלית קשורה מעטפת הלב למרידיאן אנרגטי הידוע בשם שליט הלב (לאורכו לעתים מבוצע הדיקור במחטים סיניות) שמתחיל באזור הפטמה, משם הוא נע לאורך החלק הפנימי והאמצעי של הזרוע, עובר באמצע כף היד ומסתיים בקצה האמה (בעיה שמופיעה בשרירים או בגידים לאורך קו זה, יכולה להוות סימן ראשון להפרעה רגשית הפוגעת במעטפת הלב).

בנוסף להיבט הפונקציונלי-פיזי שמתואר ברפואה הקונבנציונלית, ולהיבט הפונקציונלי-אנרגטי המתואר ברפואה הסינית, קיים גם היבט נפשי-רגשי שניתן לחלקו לשני מישורים:

1. מישור רגשי כגורם ראשוני להפרעה באיזון האנרגטי ולתפקודו הפיזיולוגי של קרום הלב.

2. מישור נפשי שנוצר בעקבות ההפרעה האנרגטית.

דלקת קרום הלב

הסיבה הרגשית השכיחה ביותר לפגיעה בקרום הלב היא פחד אהבה. גבר בן 20 הגיע לחדר מיון עקב כאבים בחזה, המתגברים בנשימה עמוקה ובשכיבה על צד שמאל, ופוחתים בישיבה או בעמידה. בבדיקת א.ק.ג. ובבדיקת דם אובחנה דלקת בקרום הלב.

בשיחה איתו התברר שלפני כשנה היה מאוהב בבחורה וקיווה שבעתיד היא תהפוך לאשתו, אך אחרי מספר חודשים היא עזבה אותו ומצאה חבר אחר. הבחור התאכזב עמוקות ובמשך חודשים רבים לא יצר קשר עם נשים אחרות. כחודשיים לפני פנייתו לבית החולים הכיר בחורה שמצאה חן בעיניו, אך בד בבד התעורר בו חשש מהאפשרות שיתאהב בה וישוב להתאכזב ולסבול כמו במשבר הקודם. פחד שכזה מכווץ את קרום הלב במטרה להגן על הלב. התכווצות מעין זו יכולה להימשך חודשים ולפעמים שנים, דבר שגורם להתעבות קרום הלב ללא זיהום.

אופן ההתמודדות עם משבר מסוג זה קובע איזו מחלה תופיע בעתיד. הבעה רגשית מוגזמת מחלישה את ההגנה של מעטפת הלב וחושפת אותה לזיהום ויראלי בטווח הקצר והבינוני, ואילו בטווח הארוך עלול להופיע גידול סרטני (במקרים נדירים). חוסר הבעה רגשית כתוצאה ממשבר פרידה ופחד אהבה לא מודע, יגרום לעלייה ברמת המתח שגורם להתכווצות ולעיבוי יתר של קרום הלב.

לעתים אנשים שלוקים בהתקף לב עלולים לפתח גם דלקת בקרום הלב בעקבות פחד אהבה שנוצר לאחר משבר פרידה מאדם יקר.



פחד אהבה

הרווק בן ה-48 שהגיע למרפאה, התלונן על תחושת נימול בכפות הידיים ועל לחצים בחזה, ללא קשר למאמץ פיזי. הוא טען שאינו מאושר, שהוא מפחד ליצור קשר אינטימי רציני, ובמקרים בהם היה קרוב ליצירת מערכת יחסים קרובה, חש חנוק ונמלט מיד.

כמו כן דיווח המטופל שהוא ממעט בשינה, שמקומות סגורים גורמים לו לתחושת מחנק ולפחד עמוק (קלסטרופוביה). כשראה שאינו מצליח ליצור קשר עם נשים התנסה בקשרים הומוסקסואליים, גם הם ללא הצלחה.

בבדיקה שמטרתה לגלות את מועד הופעת המשברים התגלו המשברים הבאים: בגיל תשע הוענש קשות על ידי מוריו והוריו, לאחר ש"נתפס" נותן נשיקה לילדה בבית הספר. בגיל 16 פיתח קשר ידידות חזק עם חבר לספסל הלימודים, שנהרג כעבור זמן מה בתאונת דרכים. בגיל 20 מצא את חברתו בארבע השנים האחרונות ומי שעתידה היתה להיות אשתו, במיטה עם גבר אחר. לאחר האכזבה הזו הוא לא יצר קשר עם אשה אחרת והתבודד.

בעקבות המשברים הנ"ל הוא פיתח פחד אהבה, שכן בכל מערכות היחסים בהן הצליח להביע אהבה הוא נענש קשות או התאכזב. בתגובה לכך פיתח מנגנון הגנה בפני פגיעות רגשיות נוספות, סגר את עצמו וכיווץ את מעטפת הלב, עובדה שגרמה לו לסבול מתחושת לחץ בחזה וחוסר אוויר. מקומות סגורים רק החמירו את תחושת המחנק ולכן גם פיתח קלסטרופוביה.

לסיכום, לקרום הלב יש תפקיד הגנה חשוב ללב הפיזי וללב הרגשי. משברי פרידה קשים שלא עובדו כראוי עלולים לגרום לעלייה ברמת המתח בלב. פחד האהבה מופיע כמנגנון הגנה בפני פגיעה נוספת בלב, אך גורם לפגיעה באיזון האנרגטי של מעטפת הלב, וכתוצאה מכך נחשף קרום הלב לדלקות ואף לגידולים.

יום שלישי, 14 במרץ 2017

לוקחים לריאות

לכל משבר נפשי יש כתובת פיזית בגוף. ברגע שאדם חווה טראומה שלא עובדה כראוי, תופיע חסימה אנרגטית באיבר מסוים, ובעקבותיה תגיע המחלה. ד"ר נאדר בוטו בסדרת כתבות שתעקוב אחר המקורות הגופניים של סימפטומים נפשיים. פרק ראשון: איך משפיעה חרדת נטישה על הריאות.

על הקשר בין מתח נפשי למחלות גופניות ידוע כבר שנים רבות, אך לאחרונה זכה הנושא להכרה גם מבחינה מדעית ומקבל משקל סגולי גבוה יותר.

כדי להבין טוב יותר קשר זה, צריך להביא בחשבון את אחד מחוקי הטבע המרכזיים, הוא חוק הקוטביות: לכל יסוד או מבנה יש שני קטבים, וכל תופעה או פונקציה יכולה להתקיים בשתי צורות מנוגדות (זכר-נקבה, יום-לילה, לידה-מוות וכו'). הכוח הקוטבי הוא הכוח המניע את הכל ובלעדיו שום דבר לא יכול להתקיים.

מעבר האנרגיה מקוטב אחד לשני כרוך בהופעה של ארבעת שלבי החיים: גירוי, התרחבות, התכווצות והרפיה. ניתן למצוא שלבים אלה בתחומים שונים: ארבע העונות, תהליך ההזדווגות, הנקה, עבודת הלב ועוד.

הבנה של ארבעת שלבי החיים מאפשרת להבין לא רק תהליכים פיזיולוגיים טבעיים, אלא גם איך מתפתחות מחלות. ניתן להתייחס למחלה כאל הפרעה/חסימה במעבר האנרגטי, הנגרמת כתוצאה ממשבר נפשי. האופן שבו מתבטא המשבר הנפשי קובע באיזה שלב מארבעת השלבים תופיע החסימה האנרגטית. יתר על כן, אפשר להצביע על קשר בין משברים ספציפיים לבין האיבר שבו תופיע המחלה בעקבות המשבר.

אבל לפני כן חשוב להבחין בין הסיבה הנפשית שגורמת למחלה הגופנית, לבין המשבר הנפשי שנוצר בעקבות המחלה. לרוב שמים לב למשבר הנפשי שנוצר בעקבות המחלה, ומייחסים לו את הסיבה למחלה. חוסר ההבנה נובע מהקושי לאתר את המשבר הנפשי האחראי להופעת המחלה, במיוחד אם התרחש שנים רבות קודם.

במאמר זה ובאלו שיבואו אחריו נבחן יחד את הקשר בין התפקוד הפיזיולוגי של איברים שונים להשלכות הפסיכולוגיות שלהם. נעמוד על המשברים שפוגעים באיברים ספציפיים, ועל ההיבטים האנרגטיים המשפיעים על הגוף. האיברים בהם תעסוק סדרת המאמרים הם: הריאות, בהן נעסוק היום, הלב, הקיבה, הטחול, מעטפת הלב, מערכת הלימפה, שלפוחית השתן, כליות, כבד, כיס מרה, המעי הדק והמעי הגס.




פחד מוות

הנשימה היא הפעולה הראשונה שמופיעה עם הלידה, והאחרונה שתיעלם עם המוות. דרך הריאות מתאפשר חילוף גזים בין הגוף לאוויר, בריאות נספג החמצן ומהן יוצא פחמן דו-חמצני, והן מאפשרות לחמצן להיספג בדם. יש איברים שבלעדיהם ניתן להמשיך ולחיות כמו טחול, כיס מרה, תוספתן, רגליים וכו', אך כמובן, בלי הריאות אי אפשר לחיות.

מכאן הקשר ההדוק כל כך בין הריאות למוות. ואם נלך צעד אחד קדימה נבין את הקשר בין הריאות לבין המושג "פחד מוות", שעוצר את הנשימה, גורם למתח בריאות ויגרום בשלב מאוחר יותר למחלת ריאות, אם המשבר-הפחד לא יעובד כראוי.

עבור ילדים צעירים, נטישה או אובדן של אחד ההורים קשורים מבחינה ביולוגית בפחד מוות, ומכאן הדרך לפגיעה בריאות קצרה. ניקח דוגמה מעולם החי: גור של פיל, שאיבד את הוריו, חשוף למוות משתי סיבות:
1. אין מי שיניק אותו ואז הוא ימות מרעב.
2. הוא מהווה מטרה קלה ונוחה לטורפים. 
זיכרון ביולוגי זהה קיים גם אצל בני אדם.

המתח שנוצר בעקבות משבר הנטישה או פחד מוות, גורם לעלייה של רמת המתח בריאות. התגובה הטבעית לפירוק מתח כזה הוא בכי. הבכי יכול לבוא לידי ביטוי בשלושה אופנים:
1. בכי תוך הבעה רגשית מלאה וממוקדת.
2. מניעת בכי, מה שגורם לעלייה נוספת של רמת המתח בריאות, דבר שפוגע במיוחד בברונכים.
3. תגובת בכי מוגזמת, שגורמת לירידה ברמת החיוניות של הריאות, דבר שפוגע במערכת החיסונית המקומית של הריאות ויכול לגרום לדלקת ריאות, ולטווח ארוך עלול להופיע בצורת גידול סרטני בריאות.

כאשר נפגם תפקוד הריאות בגלל מחסור באנרגיה, נוטה האדם להתבודד, להתרחק מהחברה ובעיקר מבני משפחתו. הוא נראה עגמומי, עצוב, חסר מרץ ועייף מאוד.

במקרה של בעיות עור - חפשו פחד נטישה סמוי

ילדה בת 13 שהיתה מטופלת באנטיביוטיקה במשך חודש ימים, הגיעה אלי לבדיקה. מבירור
שערכתי נודע לי ששבעה חודשים קודם לכן היא סבלה מדלקת בריאה הימנית, וחודש לפני כן הופיעה דלקת בריאה השמאלית - סיבה מספקת לרופא הילדים לטפל באנטיביוטיקה לתקופה ממושכת מהרגיל.

ביקשתי לדעת האם היו אירועים חריגים במהלך החודשים האחרונים, והתברר שלפני שבעה חודשים אביה עבר תאונת דרכים, והילדה ראתה אותו במצב קשה בבית החולים. עשרה ימים לאחר מכן היא לקתה בדלקת בריאה הימנית. עוד התברר שלפני חודש, בעקבות סכסוך עם הבעל, איימה האם - בנוכחות הבת - לארוז את המזוודות ולעזוב את הבית. שבוע ימים לאחר מעמד זה הופיעה דלקת בריאה השמאלית.

הילדה חששה לאבד את הוריה, והתגובה הטבעית למשבר מסוג זה היתה בכי. אלא שבכי מוגזם עלול לגרום לאובדן אנרגיה חיונית, ובכך להחליש את הריאות ולחשוף אותן לזיהום חיידקי או ויראלי.

מבחינה רפואית, אין הכרח שכאשר יש דלקת בריאה השמאלית, תידבק גם הריאה הימנית, למרות האוויר המזוהם שיכול לעבור מריאה לריאה, או ההפרשות שמכילות את גורם הזיהום ועוברות מצד אחד לאחר.

מבחינה אנרגטית, הסיבה האמיתית לדלקת בריאה הראשונה שנפגעה היא המשבר הנפשי - החיידק המנצל את חולשת הרקמות וגורם לזיהום. המשבר שנוצר כתוצאה מהפחד לאבד את האב, פגע בריאה הימנית וחשף אותה לזיהום. בשלב זה, הריאה השמאלית עדיין מאוזנת מבחינה אנרגטית ולכן לא הזדהמה, למרות נוכחות החיידקים. בשלב הבא, בעקבות החשש מפני נטישת האם, נפגעה גם הריאה השמאלית.

משבר פרידה אצל ילדים למשל יכול להתרחש גם בעקבות נסיעה קצרה של ההורים לחו"ל. הם עלולים לפתח מתח יתר בברונכים, דבר שיתבטא בצורת ברונכיטיס ספסטית, או יהווה בסיס להתפתחות אסתמה.

לפעמים תבוא המחלה לידי ביטוי על גבי העור, שנחשב גם הוא לאיבר נשימה ולעתים קרובות משקף את מצב הריאות, לכן על פי צבע העור אפשר לאבחן את רמת חיוניות הגוף ותפקוד הנשימה. כאשר יש מצב של חוסר אנרגיה בריאות, בסרטן ריאות למשל, חום הגוף עלול לרדת, העור יתכווץ ויחוויר, וכתוצאה מסגירת הנקבוביות לא תופיע הזעה.

כאשר יש עודף מתח בריאות נראה האדם טרוד ורגיש מאוד. הוא דואג וחושש שמא נטל על עצמו עודף מעמסה. אדם כזה נאנח לעתים קרובות אנחות עמוקות, שמטרתן לשחרר את בית החזה המכווץ שלו. הוא נוטה להצטננויות ולשיעולים, בעיקר כאשר אזור החזה העליון נחשף לרוח, למיזוג אוויר או לקור. האף מחובר מבחינה תפקודית למנגנון הנשימה והריאות, לכן עודף מתח בריאות עלול לגרום להופעת פוליפים ברירית האף. מצב זה מסביר את שכיחות השילוב בין אסתמה לפוליפים באף. לעומת זאת, חוסר אנרגיה בריאות יכול להופיע בצורת נזלת וזיהום בדרכי הנשימה העליונות.

גם מחלות עור כמו פסוריאזיס ואורטיקריה מצביעות על עודף מתח בריאות ומחייבות טיפול בריאות ובמשבר שעומד מאחוריהן. לכן, במקרים של בעיות עוריות, מומלץ לחפש את הסיבה לכך בפחד נטישה סמוי.

המלצות לבעלי הילדים שבינינו:

כדאי מאוד ללמד את ילדים את תרבות הבכי ולסייע להם להביע את רגשותיהם. חשוב לעודד אותם לבכות לפני נסיעת ההורים או פרידה זמנית מהם, כדי למנוע עודף מתח בריאות. מצד שני, מומלץ מאוד לתמוך בילדים בשעת משבר פרידה או אובדן, כדי שיוכלו לעבד את המשבר בצורה מלאה ובזמן קצר יחסית, וכך למנוע מהם בכי מתמשך ואובדן חיוניות מהריאות.

יום שני, 2 בינואר 2017

הפרופורציה האלוהית

ליופי האלוהי יש מידות קבועות. הוא מושלם, נצחי, ואינו יפה ביחס למשהו אחר, אלא עומד בפני עצמו ועם עצמו. ויש אפילו נוסחה גיאומטרית בשביל למדוד אותו. חלק ראשון.




בני אדם, באשר הם, בלא הבדל גזע, תרבות, מקום וזמן - הושפעו ועודם מושפעים באופן עמוק ביותר מהערך הקרוי יופי. השפעה זו באה לידי ביטוי בתחומי חיים שונים החל מהטיפוח האישי (ביגוד, צבעי אופנה, פעילות גופנית, דיאטה וניתוחים פלסטיים) וכלה בטיפוח הסביבה (גינון, צמחייה, יצירות אמנות, אדריכלות וכיוצא באלה).

אך השאלה הגדולה נשארת בעינה: מהו אותו יופי, והאם הוא עניין סובייקטיבי, המשתנה מאדם לאדם, ממקום למקום, מעת לעת או שמא ניתן להגדיר יופי בכלים מדעיים ואף למדוד אותו? ומה בעצם ההבדל בין יפה לאטרקטיבי? 

אינסוף דוגמאות ממהלך ההיסטוריה מעידות על כך שחיפוש אחר היפה משותף לכלל בני האדם. כלומר, אם שני אנשים יימצאו באותם תנאי צפייה מול אותו אובייקט, הם יגיעו למסקנות דומות, אף שהם עשויים להיות בני תרבויות שונות ומתקופות אחרות.

מאז ומעולם עסק המין האנושי ביופי ועקב אחר השפעתו על אורח החיים ועל יכולת ההישרדות שהוא מקנה. עצם העובדה שהוא קיים בכל מקום ובכל זמן יש בה כדי להעיד לכאורה על תכונה אבולוציונית שהשפיעה על התנהגותם של בעלי החיים. העיסוק ביופי היה ונשאר צורך קיומי ראשון במעלה עבורם ועבור בני האדם גם יחד, כיוון שיופי הוא עדות לכך שחוקי הטבע שולטים ביקום. היופי (הסימטריה, האיזון) ביטא נכונה את חוקי הטבע בסביבה התואמת לו. כיוון שכך הוא נתמך באנרגיה טבעית, קיבל עוצמה והשתלב היטב באופן הרמוני עם החלקים האחרים המרכיבים את הטבע. מה שטבעי והרמוני נתפס על ידי בעלי החיים ובני האדם כיפה. ומכאן יופי קשור בעוצמה, בכוח וביציבות, בניגוד לכיעור, שמרכיביו אינם נתונים ביחס הרמוני, אינם מתואמים, ומכאן שהם גם חלשים יותר.

בעלי חיים רבים מיטיבים לנצל את התכונות שהטבע חנן אותם בהן - אך הצורות, הצבעים והקישוטים, שמקנה להם היופי, אינם מטרה בפני עצמה. תפקידו של היופי הוא העברת מידע לסביבה ומשיכת בן זוג למטרות התרבות. פרחים משתמשים בצבעים ובצורות סימטריות, כדי למשוך אליהם חרקים, שהודות להם הם יכולים להמשיך להתקיים. פגיעה או מחלה של האורגניזם גורמות לאובדן הסימטריה והיופי שלו. ניתן לראות אפוא ביופי מעין דקדוק אוניברסלי של שפת הטבע, המייצג תקינות גנטית וניקיון מטפילים, מחלות או ליקויים.

תקינות זו מאפשרת קיום הזדווגות והורשת איכויותיה לצאצאים. לכן יופי קשור ישירות גם לבריאות – אנו נמשכים ליפה משום שהוא משדר חוסן, עוצמה והעדר ליקוי.


יופי של יחס

תיאוריות רבות נכתבו על מושג היופי, אך רובן הסתפקו בתיאור הרגשות הנובעים מהאינטראקציה עם היופי ולא הגדירו אותו. הפילוסוף היווני אריסטו כתב שהיפה "יסודו בשיעור ובסדר", כלומר ביחס ובאופן הארגון של הדברים, אך לא הגדיר מהו מקור היחס ואופן הסדר. אפלטון, שקדם לו, לא הסביר מהו מקור היופי והסתפק באמירה: "אהבה ליופי, כמו אהבה לטוב, לא צריכה הסבר, היא נתון ראשוני, כמו התודעה העצמית". סוקרטס מצדו סיפק אמירה שטחית עוד יותר: "הדברים היפים - יפים הם מכוח היפה".

במאמר זה ננסה למצוא נוסחה כללית המגדירה את היפה בכל התחומים.
נוסחה שבאמצעותה ניתן יהיה לקבוע חוקים ונורמות אוניברסליים של יופי.

התיאוריה שאני הולך להציג בפניכם תתאר את היופי המושלם, הנצחי, שבא לביטוי מהרגע הראשון של בריאת החלקיק הראשון ביקום.
יופי שאינו מתהווה ואינו מתכלה, אינו גדל ואינו פוחת, שאינו יפה ביחס למשהו או למישהו אחר, אלא עומד בפני עצמו ועם עצמו.

תיאוריה זו תשרטט גם את ההבדל בין אטרקטיביות ליופי, בין "מוצא חן בעיני", שגורם למתבונן להימשך לדבר מסוים בלי שהדבר יענה על הקריטריון של יופי. ובמילים אחרות תיאוריה זו תגדיר מהו היופי האלוהי.


חמניה. ביטוי טבעי לסדרת פיבונאצ'י

חיתוך הזהב

היופי מתגלה בשלושה מופעים עיקריים: בטבע, באמנות ובאדריכלות (ואליהם נתייחס במאמר זה), ובקרב בני אנוש (אליהם אתייחס במאמר הבא). לפיכך התיאוריה האוניברסלית ליופי חייבת למצוא מכנה משותף לשלושתם.

כדי להגדיר דבר כיפה, החלקים המרכיבים אותו צריכים לכלול שני מאפיינים עיקריים: סימטריה והרמוניה. לאחר התבוננות מעמיקה נגלה שהמקור של שני המרכיבים האלה הוא מבנה לולייני לוגריתמי, המהווה בסיס מבני של צורות בטבע. צורה לוליינית זו מהווה גשר בין האנרגיה הראשונית, שממנה עשוי כל חומר, לבין החומר המופיע עם מסה וצורה.

צורה לוליינית זו מופיעה בכל המישורים ביקום: בחלקיקים תת-גרעיניים (הבונים את הניוטרון והפרוטון), ב-DNA, בסיבי השרירים (אקטין ומיוזין), בקונכיות, במערבולות מים באוקיינוס, בטורנדו ואפילו בגלקסיות.

הלוליין הלוגריתמי הוא צורה שבה גדל הרדיוס תוך כדי תנועתו סביב העקומה, בלי לשנות את צורתו עם גדילת ממדיו. קיים יחס מסוים בין חלקיו השונים, שניתן לכימות במונחים מתמטיים. יחס זה מוכר בשם "יחס הפי" (PHI). יחס פי הוא מספר המביע פרופורציה גיאומטרית שנודעה כבר בימי קדם, מספר שזכה במאה ה-19 לתוארי כבוד כגון "מספר הזהב" או "חיתוך הזהב" ואפילו "הפרופורציה האלוהית".

בחלק גדול מתופעות טבע, שמוגדרות על ידינו כ"יפות", קיים "יחס הפי" - המתאר יחס הרמוני בין חלקים שונים, שנחשב כיחס היפה ביותר. יחס זה שכיח לא רק בטבע אלא גם באמנות, ויושם על ידי תרבויות קדומות בקתדרות, פסלים ארכיטקטורה וסמלים.

אם נחלק את הלוליין הלוגריתמי לרבעי עיגולים ומהם נבנה ריבועים, נקבל סדרה של ריבועים בערכים הולכים וגדלים לפי סדר מסוים, הידוע כסדרת פיבונאצ'י.

המנה של כל שני איברים רצופים (גדולים) בסדרת פיבונאצ'י שואפת ליחס הזהב. לדוגמה: 34 ו-55 הם שני מספרי פיבונאצ'י עוקבים. אם נחלק 55 ב-34, נקבל יחס זהב של 1.617 - זהו מספר לא רציונלי שמבטא יחס מיוחד המעיד על הקשר בין היחס המתמטי לבין העולם, כפי שהוא משתקף בטבע, במדע, וביצירה התרבותית והאמנותית. כאמור סדרת הריבועים המתקבלת מהלוליין הלוגריתמי יוצרת מלבן הידוע בשם "מלבן הזהב". מלבן שההתבוננות בו מעניקה תחושת פרופורציה ויופי. אם נחלק את האורך של מלבן הזהב ברוחב שלו נקבל את "יחס הזהב". היוונים הקדמונים והמצרים הקדמונים התייחסו אל יחס הזהב כאל יחס אסתטי במיוחד, ולכן ניתן למצוא יחס זה במבנים מן העולם העתיק, כגון הפרתנון באתונה והפירמידות במצרים כמו גם ביצירותיו של ליאונרדו דה וינצ'י, למשל ביצירה הלא גמורה "Saint Jerome", שבה ניתן לראות שהדמות המרכזית נתונה בתוך מלבן הזהב.


סיינט ג׳רום, ציור של ליאונרדו דה וינצ׳י. התמונה לקוחה מכאן: https://en.wikipedia.org/wiki/St._Jerome_in_the_Wilderness_(Leonardo)

בין איצטרובל לכינור

צורת הלוליין הלוגריתמי היא הבסיס ליופי, הנראה לעין ממבט ראשון, והפרופורציה האלוהית שנגזרת ממנו, מקנה לדבר את תכונות היופי העיקריות - סימטריה והרמוניה.

הצורה הלוליינית מאחדת בין שתי תכונות אלו באופן מלא ומעניקה לפרחים, למשל, יופי אובייקטיבי, שמושך אותנו אליהם ממש כפי שהפרפרים, הדבורים והחרקים נמשכים אליהם ומוצאים בהם מקור תזונה וחיים.

הדבר ניכר וברור לעין בצורותיהם של הוורד, החמנית, האיצטרובל, הכרוב או הקונכייה. ההרמוניה והסימטריה גורמות לכל אלה להקרין יופי ושלמות, שלא השתנו בחלוף השנים ובתרבויות השונות. אך לעתים ההרמוניה והסימטריה סמויות, ולא נראות לעין ברגע הראשון. על מנת לגלות אותן, עלינו לדמיין לוליין וירטואלי ו"להלביש" אותו על פרפרים, צמחים ופרחים שונים.

גם ביצירה מוזיקלית נמצא שקנה המידה ליופי נמדד בערכים כמותיים, התורמים תרומה חשובה להרמוניה ולסימטריה של היצירה. כך למשל במספר ניכר של יצירות מוזיקליות, כמו ב"פוגות" של יוהאן סבסטיאן באך, ישנם קטעים המהווים "כפילים" כמעט סימטריים של קטעים אחרים. גם בכלי נגינה נמצא ביטוי לפרופורציה האלוהית - בכינור, למשל.

לסיכום, יופי הוא ביטוי ישיר לחוקי הטבע, שהלוליין הלוגריתמי הוא אחד מהם. ההרמוניה והסימטריה הן השחקניות הראשיות בהגדרת היופי. מאחר שהיופי הוא ביטוי ישיר של חוקי הטבע, הוא מקרין אנרגיה, עוצמה, בריאות, פוריות ואיזון - כל אחד מבעלי החיים ובני האנוש מתמגנטים לכל אלה, ללא קשר לתרבות, גזע או זמן.

יום שני, 31 באוקטובר 2016

אין עוד מלבדה

האנרגיה הראשונית, המתוארת על ידי המדע והדת, זכתה לכינויים רבים אך תוארה בצורה זהה: היא מצויה בכל מקום, ממלאת כל חלל ואין לה כל מסה או צורה. היא אחת ויחידה, היא האלוהים. חוק האחידות, החוק החמישי מבין שבעת החוקים האוניברסליים של היקום.




אלברט איינשטיין הקדיש את 30 שנות חייו האחרונות לחיפוש אחר "תיאוריית השדה המאוחד"
(Grand Unified Theory), שתשלב את התיאוריות המגנטיות של ג'יימס קלארק מקסוול עם תורת היחסות הכללית, הלוא היא תיאוריית הכבידה שלו.

איינשטיין שאף לאחד בין ארבעה כוחות מוכרים בפיזיקה - כוח המשיכה, הכוח האלקטרומגנטי (שמאחד בין החשמל והכוח המגנטי), הכוח הגרעיני החזק (שמחבר בין הפרוטון והנויטרון) והכוח הרדיואקטיבי, החלש.

בבסיסו של החוק האוניברסלי הראשון עומד עקרון האחידות, שלפיו שכל דבר שנמצא ביקום מקורו בדבר אחד.

בדת המקור הוא האלוהים, ובמדע - האנרגיה הראשונית, שהיתה קיימת לפני המפץ הגדול.

עקרון האחידות מאפשר לאחד את ארבעת כוחות הפיזיקה (לפי איינשטיין), אבל גם את התיאוריות של הפיזיקה המודרנית עם עקרונות הדתות המונותאיסטיות והפילוסופיות העתיקות; לאחד בין חוקי הפיזיקה לבין כוחות החיים כמו אינטליגנציה, תודעה, נשמות ורוחות; לאחד בין הכוח הבורא (אלוהים) לעולם הגשמי, כמו הפיזיקה, הביולוגיה והקוסמולוגיה.

מעל הכל מאפשר לנו החוק הזה לאחד בין ההיבטים השונים של האדם - גוף, נפש ונשמה, ולהתבונן באדם כישות מורכבת המייצגת את היקום בכל היבטיו.

ים של גלקסיות

אבני הבניין של החומרים שמסביבנו הן אטומים. אלה, כידוע, בנויים מגרעין ומאלקטרונים
המקיפים אותו. בתוך הגרעין קיימים פרוטונים ונויטרונים (או פרוטון בודד, במקרה של המימן), הבנויים גם הם מחלקיקים קטנים יותר. חלקיקים אלה הם בעצם אנרגיה. הקשר בין מסה לאנרגיה נתמך על ידי תורת היחסות של איינשטיין. תורה זו מתבססת על נוסחת היסוד, לפיה אפשר להמיר אנרגיה בחומר ולהפך, על פי המשוואה המפורסמת mc2 = E. מכאן שכל גוף יכול להיות מומר באנרגיה שוות ערך למסה שלו, וזהו היסוד התיאורטי לפיתוח פצצת אטום גרעינית. נוסחה זו מבהירה את תהליך המרת האנרגיה הראשונית למסה ברגעים הראשונים של יצירת היקום, בעת המפץ הגדול.

בנוסחה של איינשטיין ה-E הוא הביטוי של אנרגיה זו, המתאפיינת במצב של היעדר מסה ששרר לפני המפץ הגדול, ואילו "mc2" מבטא את הופעת העולם הגשמי, המאופיין במרחב ובזמן.

יש לציין שרק חלק קטן בלבד מהאנרגיה בעת המפץ הגדול, הומר למסה, ואילו רובה נשארה במצבה המקורי עד ימינו אנו, והיא זו שמהווה את "ים" האנרגיה, שבתוכו היקום הפיזי מצוי. הים הזה הוא האמצעי שמאפשר לגלקסיות להיות מחוברות ביניהן ביציבות - מעין שדה אינפורמטיבי מחובר, שמווסת כל מה שקיים ביקום בצורה אינטליגנטית. לפי הגישה המדעית, לפני המפץ הגדול היקום היה מלא באנרגיה ראשונית ללא מסה - ריק גדול שבו למקום ולזמן אין שום משמעות.

נשמה = גוף X נפש

מודל המפץ הגדול הוא שינוי דרמטי בתפיסה המדעית האריסטוטלית שקדמה לו, לפיה היקום הוא סטאטי ונצחי, ללא כל נקודת התחלה ובריאה. סטיבן הוקינג, בספרו "קיצור תולדות הזמן", מתאר כיצד זרמים ניכרים ביהדות ובנצרות ראו במודל אישוש לאמונתם בדבר בריאת העולם "יש מאין" בידי אלוהים. דתות אלה אימצו אותו בחום אל חיקן, עד כדי הכרזה רשמית של הכנסיה הנוצרית בשנת 1951 כי מודל המפץ תואם את כתבי הקודש.

אותה אנרגיה, המתוארת על ידי הוקינג, זכתה לכינויים רבים, כגון אנרגיית נקודת אפס, איתר, טאכיון, אורגון, אנרגיה קוסמית ועוד, אך תמיד מתוארות בהקשר שלה התכונות הבאות: היא מצויה בכל מקום, ממלאת כל חלל, ואין לה כל מסה או צורה. היא קוסמית וראשונית בטבעה.

האדם הוא מיקרוקוסמוס בתוך המקרוקוסמוס, המכיל גם את האנרגיה הראשונית E וגם את המסה m וגם חלק המקביל ל-c2.

לכן ניתן ליישם את הנוסחה של איינשטיין על המהות האנושית: הגוף הוא המסה - m; הנפש - c2 והנשמה - E. יש לציין שגם חוקי הפיזיקה אינם חלים על הנפש שרוטטת בתדר של c2, הרבה מעבר למהירות האור.

על כן ניתן לכתוב את הנוסחה המתמטית המתארת את היחס בין שלושת מרכיבי המהות האנושית:

נשמה = גוף X נפש.

הגוף והנפש הם ביטוי הנשמה בעולם הגשמי. הנשמה עשויה מאנרגיה ראשונית (אלוהית) שניתן להעריך את השפעתה, אך לא ניתן למדוד אותה באופן ישיר. חוקי הפיזיקה העכשוויים אינם חלים על האנרגיה ממנה היא עשויה, ומכאן גם הקושי הקיים לאמת את נוכחותה.

הנשמה אינה ניתנת לאישור או להוכחה מדעית, מכיוון שהמדע מוגדר כחקר החומר והכוחות הפיזיקליים בעולם, ואילו הנשמה מעצם הגדרתה אינה חומר, והיא מעבר לחוקים הפיזיקליים, ומכאן בא המונח מטה-פיזיקה (מעבר לחומר). מסיבה זו אין במחקר המדעי, בצורתו הנוכחית, משמעות לגבי מציאות הנשמה, וכל התיאוריות בעניין (כולל המטריאליסטית) אינן מדעיות, ואין ביכולתן לאשר או לשלול את קיומה. לכן הנשמה נשארת בגדר תופעה פרדוקסלית לפיזיקאים, ממש כמו תופעות פיזיקליות אחרות, שאין להן הסבר לפי ההיגיון המדעי והן זוכות לשם "תופעה פרדוקסלית".

"הדת של העתיד תהיה דת קוסמית"

אלוהים ברא את האדם בדמותו ובצלמו. מאחר שהאלוהים הוא אנרגיה טהורה, הדמות האלוהית
האינסופית באה לידי ביטוי בנשמה, ולא כפי שרבים הבינו שמדובר בהיבט הגופני. כשאדם מחזיר את נשמתו לבורא, בסוף תהליך גלגולי נשמתו בחיים שונים, הוא זוכה להארה. כלומר נשמתו רוטטת בתדר זהה לזה של האור הנצחי האלוהי. לכן אפשר להתייחס לגוף כראי אמין לנשמה. צורתו והופעתו מכוונות על ידי הכוחות הפנימיים של אנרגיית הנשמה.

הצטרפות הנשמה לגוף בזמן הלידה גורמת לירידה משמעותית ברטט האנרגיה של הנשמה, המונע ממנה לחזור לבורא מיד לאחר המוות. מכאן בא הצורך בגלגולים שונים, במטרה לזכך את הנשמה מהתדרים הנמוכים ולחזור לתדר המקורי האלוהי.

תיאור התכונות של האנרגיה הראשונית תואם להפליא לתכונותיו של אלוהים כפי שהן מתוארות בדתות ובדסיפלינות רוחניות שונות.

לפי התפיסה התיאולוגית אלוהים מוגדר כבורא היקום ומקיימו - הדבר היחיד שהיה קיים לפני המפץ הגדול, אחד ויחיד, בעל אנרגיה שקשה לדמיין את עוצמתה. מכאן נובעת התכונה הדתית של האל ככל יכול. באנרגיה זו קיימים החוקים המווסתים את היקום, לכן אפשר לקבל את ההגדרה הדתית של האל הכל יודע, שנמצא בכל מקום, ממלא כל חלל ואין לו צורה או מסה הניתנת לחיזוי. לכן גם חוקי הפיזיקה הקיימים אינם חלים על אנרגיה זו.

לפי התפיסה הדתית והרוחנית, ניתן להגדיר את אלוהים כדבר נצחי שקיים והופך בחלקו לשאר הדברים (חומר, גלים אלקטרומגנטים, תנועה וזמן). מטרת הדת לקשור את האדם לאנרגיה הראשונית, לאחד והיחיד.
כמו שניתן להבין מפירוש המלה Religion בלטינית שפירושה לקשור (Religare), או המילה יוגה בסנסקריט שפירושה איחוד או בהודית ברהמה (אחד), וגם בעברית, אגב, אחד משמות האלוהים הוא המילה "אחד".

ביהדות כל ניסוח של סעיף באמונה שאינו מתאר את אלוהים כאחד ויחיד, שמחלק את הפולחן בין אלוהים רבים או כזה המתאר את אלוהים בצורה ממשית ולא מופשטת - אינו חלק מהאמונה המוצגת בתנ"ך.

בעשרת הדברות נאמר "לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני". התנ"ך מרים סעיף זה של האמונה מעל לאחרים, ומקיף אותו באזהרות נוקשות נגד נטישת עקרון בסיסי זה, ובדרישות לנאמנות לחוזה האלוהי. "שמע ישראל, ה' אלוהינו, ה' - אחד" (דברים ו, ד), "לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני" (דברים ה, ז).

באיסלאם עקרון האחידות הוא הבסיס שעליו מבוססת כל האמונה הדתית: "אין אלוהים מלבד אללה, ומוחמד הוא שליחו". תפיסת האלוהות מופיעה בקוראן גם ב"סורת אל-אח'לאס'": "האל אחד, האל נצחי, לא נולד ולא הוליד ואין דומה לו". זוהי תפיסה מונותאיסטית מופשטת שעל פיה יש ישות אלוהית אחת שאינה מוגבלת בזמן, במקום או בגוף ואינה נחלקת.

עיקרון זהה מצוי גם בברית החדשה: "אין אליל בעולם ואין אלוהים בלתי אחד". האלים האחרים שמהם מוזהרים המאמינים אינם אלים כלל, אלא תחליפים שאינם שווי ערך לאלוהים המקורי.
גם בבודהיזם ובהינדואיזם, שאינם מונותאיסטיים, כל התופעות בעולם נתפסות כהתגלות של כוח
אחד. האחידות והשפעתה ההדדית על כל הדברים והאירועים בעולם מהוות בסיס רוחני לכל תרבויות המזרח.

הכל קשור ותלוי אהדדי ונתפס כחלק בלתי ניתן להפרדה מ"הכל" הקוסמי, והכל התגשמות של אותה מציאות בסיסית.

כוחן של הדת והאמונה בעיצוב חיי הפרט והחברה הוא רב, ואנו עדים בתקופה האחרונה למחקרים בתחום הרפואה המנסים להעריך מדעית את השפעת האמונה על הבריאות. מחקרים אלו עונים על הצורך לשלב בין אמונה ומדע, למרות שאנשים מאמינים אינם זקוקים להוכחות מדעיות כדי לחזק את אמונתם, ומדענים אינם זקוקים לאמונות דתיות כדי לתמוך בנתונים מדעיים.

אך הצורך לאיחוד בין מדע ודת בא דווקא מפיו של איינשטיין, שאמר: "הדת של העתיד תהיה דת קוסמית... מדע ללא דת יהיה נכה, ודת ללא מדע תהיה עיוורת". מדע ודת נפגשים בסופו של דבר בנקודה אחת, שמאחדת את שניהם באותו בסיס רעיוני - האחידות.



יום חמישי, 1 בספטמבר 2016

הגורם המאחד

בין הגישה הגורסת שכל מופע בטבע הוא התגלמותו של הבורא, לבין התיאוריה הדארוויניסטית הטוענת שהכל אינו אלא תולדה של התפתחות אבולוציונית, יש את המודל האנרגטי-אוניברסלי שעושה סדר. ד"ר נאדר בוטו ממשיך למנות את החוקים האוניברסליים של היקום.


שאלתם את עצמכם מדוע קיבלה העגבנייה את הצורה המעוגלת שלה, ולמה הלימון הוא אליפטי? איך בחר הטבע להעניק לאבטיח את צורתו העגלגלה, והאם הפיכתו למרובע תפגע בתכונותיו התזונתיות והאנרגטיות?

המאמינים שבינינו יאמרו ודאי שחוק הטבע הוא חלק מן הבריאה, הכוללת בין היתר חוקים שאינם ידועים לנו. הטבע, הם סבורים, אינו אלא התגלמות הבורא בצורתו המצומצמת, וכל הצורות הקיימות בטבע תואמות את החוק האלוהי - שבעת החוקים האוניברסליים - שחל על היקום כולו.

אלה שדוגלים בתיאוריית "הברירה הטבעית" ובתורת האבולוציה של הביולוג הבריטי צ'ארלס דארווין, יאמרו ודאי שהצורות השונות בטבע הן תוצאה של שינויים הדרגתיים המתרחשים במרוצת הדורות, בתכונות המורפולוגיות, הפיזיולוגיות וההתנהגותיות של אורגניזמים, כתוצאה ממוטציות ומברירה טבעית.

תורת האבולוציה היא תפיסה מדעית המבקשת להסביר את מבנה האורגניזם באמצעות תיאור אופן התפתחותו מתוך אורגניזמים אחרים.

לפי תפיסה זו, מתקיים תהליך מתמשך של "ברירה טבעית", כך שלאורך זמן, נותרות רק התכונות המספקות יכולת התאמה טובה לתנאי הסביבה עבור היצורים ששרדו. על פי עקרון הברירה הטבעית, מאגר המשאבים בטבע מוגבל, והשורדים הם אלו המותאמים ביותר לתנאי המחיה בסביבתם. לפי עיקרון זה, הצורות והתפקודים של האיברים השונים מוכתבים על ידי התנאים החיצוניים.

בניסוחה המדויק מניחה הברירה הטבעית כי:

1. יש שוני בתכונות של היצורים השונים.

2. עם הזמן מופיעות מוטציות מקריות, הגורמות להיווצרות תכונות חדשות.

3. ליצורים בעלי תכונות שונות יכולת הישרדות שונה.

4. היצורים מורישים את תכונותיהם לצאצאיהם.

בדומה לגישה הדתית, הצורות הקיימות בטבע מונחות בהתאם לחוק האלוהי. אחד ממרכיביו הוא החוק האוניברסלי החמישי - והמודל האנרגטי האוניברסלי מהווה ביטוי מבני שלו.

אך בניגוד לסעיף השני של הברירה הטבעית, הופעת התכונות החדשות היא תוצאה של מוטציות לא מקריות, המכוונות לתנאים הסביבתיים ומתרחשות תמיד בהתאם לחוקים האוניברסליים. לכן איננו רואים אינסוף מוטציות שמעטות מהן שורדות, אלא מוטציות מועטות התואמות את הסביבה, ומוטציות נדירות, שאינן מאפשרות המשך הקיום בתנאים הסביבתיים שבהם נוצרו. מוטציה שלא תואמת את החוקים האוניברסליים אינה יכולה לשרוד. יכולת ההישרדות השונה של היצורים השונים, תלויה בקיומה של התאמה אנרגטית, "רזוננס", בין בעל החיים לבין סביבתו. התדר האנרגטי של הסביבה מפעיל באופן מדויק את החלק הספציפי שבקוד הגנטי המתאים לבעל החיים המסוים, וגורם להופעת תכונות המתאימות לסביבה.

הברירה הטבעית

המודל האנרגטי-האוניברסלי (החוק הרביעי) שברצוני להציע כאן, מאחד בין הגישה הדתית לגישה
המדעית, המקובלת כיום לגבי תיאוריית האבולוציה, ומאפשר לנו לנסח מחדש את חוק "הברירה הטבעית".

תחילה נחזור למודל התלת מימדי בחוק השלישי, כפי שפורט במאמר הקודם. לפי השילוש האוניברסלי, מקור צורתם של רבים מבעלי החיים ומעולם הצומח כמו הפטרייה והמדוזה, ואיברים שונים בגוף האדם (המוח, הכליות, הטחול ואף גופו של העובר), מהווים בסיס צורני של המבנה הקוטבי.

המפגש של שתי המערכות החד קוטביות יוצרות מבנה דו קוטבי, שמזכיר בצורתו את השדה המגנטי התלת מימדי. מבנה תלת מימדי זה שכיח בטבע ומהווה בסיס אנרגטי המווסת צורות רבות בטבע. מודל זה מסביר מהו המקור של צורות שונות כגון פירות, ערפיליות פלנטריות ועוד.

ובחזרה למודל האנרגטי. מבחינה רפואית נודעת חשיבות גדולה למודל האנרגטי האוניברסלי, בכך שהוא מקשר בין הפונקציה המבנית לפונקציה התפקודית. לפי המודל, צורת מבנה הגוף אינה מקרית, ולא התפתחה מתוך אינסוף אפשרויות, כפי שטען דארווין, אלא התפתחה בעקבות תבנית מורכבת של אינטראקציה בין מערכות דו-קוטביות במטרה ליצור גוף, המתפקד באופן מאוזן תוך השקעה מינימלית של אנרגיה.

החוק האוניברסלי החמישי קובע שלכל מערכת דו-קוטבית יש תבנית קבועה, שיוצרת את הצורות התלת מימדיות בטבע. לתבנית זו צורה קבועה בעלת שבע שכבות, בדומה לשכבות השדה המגנטי מסביב למגנט. תבנית זו, הקרויה מודל אנרגטי אוניברסלי, באה לידי ביטוי במופעים שונים בטבע כגון שקדים, בוטנים, קיווי, לימון, אננס, אבטיח, תפוח עץ. אולם צורות אלה אינן מזכירות רק פירות, אלא גם ערפיליות פלנטריות ואפילו את צורתו של היקום. לכן, למודל האנרגטי האוניברסלי נודעת חשיבות רפואית ממדרגה ראשונה, שכן הוא יוצר קשר בין המבנה של האיברים השונים לבין תפקודם.

שינוי אנרגטי באיבר יוביל בסופו של דבר לשינוי מבני, והשינויים הפיזיו-פתולוגיים (הפרעה בתפקוד) יהפכו לשינויים אנטומופתולוגיים (הפרעה במבנה האנטומי). שינויים גופניים כתוצאה מטראומה, למשל, יכולים לגרום להפרעה תפקודית. לדוגמה: אוטם בשריר הלב יגרום להפרעה תפקודית עד כדי אי ספיקת לב.



באיור: המודל. השכבה הראשונה דומה לשקד, השנייה לבוטן, השלישית ללימון או אגוז, הרביעית לקיווי, החמישית לאבטיח, מלון או אננס, השישית לתפוז והשביעית לתפוח עץ

המודל והמרידיאנים

היבט נוסף ומעניין של המודל האנרגטי האוניברסלי הוא היותו גורם מאחד בין תרבויות שונות -
הוא מסייע לנו להפוך אינפורמציה מיסטית מתרבויות עתיקות, לעובדות מדעיות.

המודל מאפשר לנו להבין את מקור קווי הכוח הידועים ברפואה הסינית (המרידיאנים) ומסביר לנו מהו מקור ההילה סביב הגוף (המוכרת ברפואה ההודית כאאורה). כמו כן, מספק המודל הסבר למקור של מרכזי האנרגיה בגוף, המוכרים בתרבות ההודית כ"צ'אקרות".

כדי להסביר את הקשר בין המודל האנרגטי לבין המרידיאנים, עלינו לחזור למבנה הפנימי של הקטבים. המודל האנרגטי האוניברסלי נוצר כתוצאה ממפגש בין שני קטבים - חיובי ושלילי. כל קוטב בנוי משלוש מערבולות ספירליות בעלות ארבע זרועות (ספירלה קוואדרופילה). בכל ספירלה יש זוג קווים הזורמים בכיוונים הפוכים ומהווים מקור של זוג המרידיאנים המשלימים, הידועים ברפואה הסינית כיין ויאנג.

לדוגמה: מרידיאן הריאות והמעי הגס, קיבה וטחול, כבד וכיס מרה וכן הלאה.

כל שתי זרועות בספירלה זהות מבחינת כיוון הזרם האנרגטי ומבחינת התדר האנרגטי, והן מהוות מעין מנוע של אותו מרידיאן משני צדי הגוף. לדוגמה: מרידיאן הריאות, מימין ומשמאל - בקוטב הצפוני, שנמצא בבית החזה, יש שלוש ספירלות, ובכל אחת מהן ארבעה קווים - כך נוצרו 12 מרידיאנים, המתחברים באצבעות הידיים. בקוטב הדרומי, שנמצא באגן, יש 12 מרידיאנים נוספים, שמסתיימים או מתחילים באצבעות הרגליים.

על עיקרון זה עובדת שיטת הדיקור הסיני, שמטרתה לחדש את הזרימה האנרגטית לאורך המרידיאנים כדי להחזיר את האיזון הקוטבי במערכת ולהכניס דינמיקה חיונית לתפעול תקין של המערכת, תוך השקעה אנרגטית מינימלית.

יישום המודל על גוף האדם מסביר את מקור השדה המגנטי בתוך הגוף ומסביב לו. הימצאות השדה המגנטי נחשבת היום לעובדה מדעית, שניתנת למדידה על ידי מכשור חדיש הממפה שדות ביו-מגנטיים (הילה) מסביב לגוף. טכנולוגיה זו רק הולכת ומתפתחת במטרה לצלם ולתעד שינויים אפשריים בהילה, שעשויים לנבא מחלות גופניות.

השדה המגנטי מכיל בתוכו את כל הפרטים הדרושים ליצירת רצף אנרגטי בכל חלקי הגוף כיחידה אחת. כל דבר שמתרחש בגוף האנושי מקודד בצורה מושלמת. שדה זה הוא הנשמה החייתית, וכולל בתוכו את כל האינפורמציה לשמירה על גוף מאוזן ובריא, כפי שקיימת אצל בעלי חיים שלא באו במגע ישיר עם בני אדם - אלה חיים את חייהם בצורה בריאה לחלוטין. תופעה זהה ניתן להשיג בקרב בני אדם שנהנים מרצף אנרגטי חופשי, הזורם בגופם ללא הפרעות או חסימות ומביא לאיזון נפשי ורוחני.

יש לציין שהיעדר איזון בנשמה החייתית נובע ממשברים נפשיים שלא עובדו, המונעים מהנשמה לספק את צרכיה החייתיים - מזון, סיפוק מיני או תחושת ביטחון קיומי כתוצאה מקבלת אהבה.

תהליך הטעינה האנרגטית, כפי שכתבנו בהקשר לחוק הקוטביות, מתרחש בתקופת הילדות והנערות. חינוך טוב, המלווה באהבה ותמיכה שמקנות תחושת עוצמה וביטחון, מאפשר לילד להגיע לבגרות משוחרר מהצורך לחפש סיפוק לצרכיו החייתיים, ובעל יכולת להתפנות באופן בלעדי ליישום שאיפותיו הרוחניות.

לסיכום, המודל האנרגטי האוניברסלי הינו מודל סטרוקטורלי, שמווסת את התפקוד התקין והאיזון של כל המערכות הקוואנטיות. הוא קיים בכל המישורים וגורם להופעת הצורות השונות בטבע, החל מצורת הפרי ועד ערפיליות פלנטריות, כולל צורת האיברים בגוף. זהו מודל המאחד בין תרבויות שונות, בין מדע לבין דת ורוחניות, בין רפואה סינית, רפואה הודית ורפואה קונבנציונלית. זרימה חופשית לאורך המודל מאפשרת איזון גופני, נפשי ורוחני.



למאמרים קודמים בסדרה:

  1. שטיפה אנרגטית
  2. מעברים
  3. בין אור לצל
  4. הטריו הנצחי